# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/63/13/

וזה בחינת הקרבנות, כי עקר בחינת המקום הוא מחמת חסרון הדעת, וכל מי שיש לו דעה ביותר הוא סמוך ביותר לבחינת 'למעלה מן המקום', כמובן בדברי רבנו ז"ל (בלקוטי תנינא סימן סא) על פסוק (תהלים ב, ח): "אני היום ילדתיך", עין שם.

ועל־כן כשאדם חוטא, חס ושלום, שאז נכנס בו רוח שטות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ג.), ועל־כן אז נופל ביותר תחת המקום הגשמי, ועל־כן תקונו היה בבית המקדש על־ידי שהיה מביא בהמה לקרבן, כי הבהמה הוא העדר הדעת, וזה בחינת מקום. ובבית המקדש היו מעלין את הבהמה, שהוא בחינת העדר הדעת, בחינת דין וצמצום, בחינת מקום, לבחינת 'למעלה מן המקום', כי בבית המקדש יכולים לעלות מבחינת 'מקום' לבחינת 'למעלה מן המקום', כנ"ל.

ועל־כן בית־המקדש היה גבוה מכל הארצות, כמו שכתוב (דברים יז, ח): "וקמת ועלית אל המקום" וכו' (בראשית רבה יד, ח). כי הבית־המקדש הוא בבחינת מקומו של עולם, בבחינת 'למעלה מן המקום', וכל הארצות מקומם שם בבית המקדש, כי כלם יוצאים משם מנקדת האבן שתיה, כנ"ל.

כי האדם על־ידי שלמות דעתו, שזה עקר גדר האדם - יכול לעלות לבחינת 'למעלה מן המקום'. וזה היה עקר בריאת אדם הראשון, שנברא ממקום הבית־המקדש, והכניסו לגן עדן בחייו, והגן עדן, שם עומד העץ חיים אשר מזון לכלא ביה, תחותוהי תטלל וכו', ובענפוהי ידורן וכו' (דניאל ד, ט), שזה האילן הקדוש הוא בבחינת 'למעלה מן המקום', ודרך שם עולין מ'מקום' לבחינת 'למעלה מן המקום', כמובן במעשה הנ"ל. ועל־כן כל הנשמות עולין אל כסא הכבוד, שהוא בחינת 'מקומו של עולם' כנ"ל, דרך העץ חיים, כמובא (עץ חיים שער ג' פרק ג') וכנ"ל.

ואדם הראשון כשנברא, שהיה מעלתו גבוה, היה נכנס בגן עדן בחייו, ואם לא היה חוטא - לא היה מיתה בעולם והיה יכול לעלות אל הכסא הכבוד שהוא 'למעלה מן המקום' 'מקומו של עולם' בחייו, דרך עץ החיים שעומד שם בגן עדן, וכנ"ל. נמצא, שאדם הראשון היה יכול לעלות לבחינת 'למעלה מן המקום', וזה גדר האדם שהוא הדעת וכנ"ל.

ועל־ידי חטאו - (תהלים מט, כ) "אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו", ונתרחק מהגן עדן (סנהדרין לח:), ונפל מן הדעת הזה, ואז נפל תחת המקום. וזה גדר הבהמה שהיא העדר הדעת, שזה עקר גבול המקום וכנ"ל. ומשם באין כל החטאים, כי המקום גורם לכל אחד, כנ"ל.

כי כל אחד צריך להתנסות ולהצטרף ולעמד בנסיון במקום אשר הוא שם, ואם אינו מתגבר, חס ושלום, לטהר ולקדש את מקומו ומדרגתו באשר הוא שם, אזי יוכל לבא לידי חטאים על־ידי מקומו וכו' וכנ"ל. ועל־כן עקר התקון על־ידי תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שהוא בחינת 'למעלה מן המקום', כנ"ל.

וזה בחינת הקרבן בהמה שמקריבין בבית המקדש, שעל־ידי־זה מעלין את הבהמה, שהיא העדר הדעת, בחינת 'מקום', לבחינת 'למעלה מן המקום', למקומו של עולם, להשם־יתברך, וזה עקר התקון וכנ"ל. כי עקר בחינת הקרבן להעלות מבחינת בהמה לבחינת אדם, בבחינת (ויקרא א, ב): "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה" וכו', כמובא במקום אחר (הלכות ברכת הפרות הלכה ה'), דהינו להעלות מבחינת 'מקום' לבחינת 'למעלה מן המקום' ששם נמתק ונתכפר הכל כנ"ל: