# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/63/14/

ואזי כשהאדם חוטא, חס ושלום, ואזי הוא נופל תחת המקום כנ"ל, אזי אין לו מקום בעולם כלל, כי צר לו המקום, כמו שכתוב בקין (בראשית ד, ז): "הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה והייתי נע ונד בארץ" וכו'. כי נופל, חס ושלום, בבחינת צמצום, שהוא בחינת מקום, ושם המצר והדחק, בחינת גלות מצרים שהיה על חטא אדם הראשון (פרי־עץ־חיים, חג־המצות, פרק א).

כי נפילתו אחר החטא, חס ושלום, הוא מהפך אל הפך, כי קדם החטא היה בבחינת 'למעלה מן המקום' והיה בבחינת 'מקומו של עולם', נמצא, שכל מקומות העולם היו כלם אצלו, ועכשו אחר שחטא שאז נופל אל תחת המקום, אזי אין לו מקום בעולם כלל, כי נופל אל תחת בחינת המצר והדחק כנ"ל.

כי האדם אין לו מקום בזה העולם כלל, וכל החיות והבהמות וכו' - כלם יש להם מקום לכל אחד ואחד בעולם הזה הגשמי. והאדם אין לו מקום כלל בעולם, כי הוא בבחינת 'למעלה מן המקום' כנ"ל, ואם זוכה ועומד במדרגה זו על־ידי מעשיו הטובים - אזי הוא בחינת 'מקומו של עולם ואין העולם מקומו', ואזי כל המקומות משעבדים תחתיו וכל המקומות תאבים אליו שיהיה אצלם - כי הוא יכול להעלות כל המקומות לבחינת 'למעלה מן המקום', שזה עקר התכלית.

אבל כשהאדם חוטא, חס ושלום, אזי כלם מגרשין אותו ממקומם, בבחינת "הן גרשת אותי" וכו', כי אין לו מקום אצלם כלל כנ"ל, רק השם־יתברך מקים את האדם בעולם ברחמיו עד ישוב בתשובה שהוא בחינת 'למעלה מן המקום' כנ"ל - שאז חוזר למעלתו וכו', כנ"ל.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין פב:): 'לא ראיתי שועל חנוני וכו' והם מתפרנסין שלא בצער, ואני שנבראתי לשמש את קוני וכו', אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי'. הינו שכל החיות והעופות יש להם מקום דירה ופרנסה בעולם שלא בצער, והאדם הוא נע ונד בעולם, ויש לו צער גדול וקשה לו למצא מקום פרנסה ודירה בעולם, וכל זה מחמת שהרעותי את מעשי וכו', שעל־ידי־זה צר לו המקום וכו' וכנ"ל: