# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/63/18/

וזה בחינת שבע שבתות (ויקרא כג, טו), כדי שכל יום משבעת ימי בראשית יהיה נכלל בשבת. כי שבת הוא בבחינת למעלה מהזמן, למעלה מהמקום, בבחינת: "וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים" (ערבית ליל שבת), ששבת הוא מברך ומרומם למעלה מכל הימים והזמנים, ועל־כן דרשו רבותינו ז"ל פסוק (תהלים קלט, טז): "ולו אחד בהם", על שבת גם כן, כמובא בפרוש רש"י שם, שזה בחינת למעלה מהזמן כנ"ל.

וכן שבת הוא בבחינת למעלה מהמקום, ואז מקשרין ומעלין כל המקומות לבחינת למעלה מהמקום, בבחינת (שמות טז, כט): "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", כי כל אחד קונה שביתה במקום ששבת (ערובין מא.; מה.), כי המקום שעומד בו, כשמגיע יום השבת נתקדש בקדשת שבת, בבחינת (שם ג, ה): "כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא", כי המקום נתקדש ועולה ונתקשר בבחינת 'למעלה מן המקום', כי בשבת עולין כל העולמות ממקומן למעלה למעלה (פרי־עץ־חיים הקדמה לשער השבת).

וזה בחינת (שבת קיח.): 'כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים', זה בחינת למעלה מן המקום, שאין שם שום מצר ודחק כנ"ל, שזה בחינת (ישעיה נח, יד): "נחלת יעקב", שנאמר בו (בראשית כח, יד): "ופרצת ימה וקדמה" וכו', כי היה למעלה מהמקום, בבחינת "ויפגע במקום" כנ"ל. וכן היה למעלה מהזמן, בבחינת "וילן שם כי בא השמש" (כח, יא) - שלא בעונתה (בראשית רבה סח, י), זה בחינת למעלה מהזמן, כמו שאמר רבנו ז"ל במקום אחר (בלקוטי תנינא סימן עט), כי יעקב היה בבחינת למעלה מהמקום, למעלה מהזמן, וזה בחינת שבת, כנ"ל: