# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/63/20/

ועל־כן בתחלת יום הכפורים מתעטפים בציצית תכף (רמ"א ארח־חיים סימן יח סעיף א; פרי־עץ־חיים שער יום הכפורים פרק א), כי עקר החסד והרחמים של מחילת עו‍נות הוא על־ידי הציצית ששם מקום כל אחד, ועל־ידי־זה דנים הכל לכף זכות ומוחלין עו‍נותיהם וכו', כנ"ל.

וזה בחינת שלש עשרה חליות שבציצית (מנחות לט.) - כנגד שלש עשרה מדות של רחמים כנ"ל. וזה בחינת (שמות לג, י): "הנה מקום אתי", הנאמר בעת שרצה השם־יתברך להתעטף בציצית לסדר לפני משה שלש עשרה מדות של רחמים, ומזה הפסוק "הנה מקום אתי" למדו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סח, ט): 'מכאן שהקדוש־ברוך־הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו'. כי הא בהא תליא, כי על־ידי שהוא יתברך, כביכול, מקומו של עולם, על־ידי־זה נמשכין כל המדות של רחמים, מחמת שיודע מקום כל אחד ואחד כנ"ל, וזה בחינת עטיפת ציצית, שהם בבחינת מקומו של עולם וכו', כנ"ל: