# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/63/25/

והפשתה והשעורה נכתה כי השעורה אביב וכו' (שמות ט, לא). פשתן ושעורים הם בחינה אחת, בחינת דינים כנ"ל, בחינת 'מקום', כי עקר בחינת המקום הגשמי הוא בחינת צמצומים ודינים כנ"ל, ועל־כן הפשתה והשעורה נכתה - זה בחינת דינים כנ"ל, בחינת צמצומים, בחינת מקום כנ"ל, כי עקר בחינת המקום יוצא מבחינת הכאת האורות זה בזה, כידוע, וכמובא בכתבים (עץ חיים, שער טז, פרק יא), כנ"ל. וזה בחינת "נכתה", בחינת הכאת האורות, שזה בחינת מקום - שהוא בחינת שם הוי"ה בהכאה שעולה 'מקום', כידוע (תקוני זהר תקון מב, פב.), בחינת צמצומים ודינים, כנ"ל.

נמצא, שפשתן ושעורים הם בבחינת 'מקום' וכו' כנ"ל, ועל־ידי הנפת עמר שעורים ועל־ידי ספירת העמר, על־ידי־זה מרימין בחינת המקום והזמן לשרשו, לבחינת למעלה מהמקום, למעלה מהזמן, ושם נמתק הכל וכו' כנ"ל, עד שזוכין על־ידי־זה ליום החמשים, שהוא חג השבועות זמן מתן תורתנו - שאז ישראל למעלה מהמלאכים על־ידי קבלת התורה, חמדה גנוזה שלא נתנה למלאכים כי אם לנו, כמו שכתוב (תהלים ח, ב): "מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים" וכו' (שבת פח:). ואז אנו אוחזין עצמנו בבחינת 'כסא הכבוד', שרשי הנשמות, 'מקומו של עולם', שזה בחינת יום החמשים (פרדס יג, ב־ד), בחינת חמשים שערי בינה, בחינת 'יובל' (תקוני זהר עו.) - עלמא דאתי (סבא דמשפטים צח.), שהיא בחינת 'אם לבינה', ו'אמא מקננא בכרסיא' (תקוני זהר תקון ו., כג.).

ואז בשבועות עולין עד הדיקנא, עד בחינת 'עתיק', כידוע (פרי־עץ־חיים שבועות פרק א). כי אז מאירין תליסר תקוני דיקנא, שהם בחינת שלש עשרה מדות התורה, כידוע (זהר אחרי סא.) - שמשם נמשכין אור הציצית, שעל־ידי־זה אנו אוחזין בכסא הכבוד, ויש לנו כח לעמד בממשלה זו על המלאכים, שאנו זוכין בשבועות על־ידי קבלת התורה. ועל־ידי מצות ציצית, שהם בארבע כנפות, שהם בבחינת שערות, בבחינת (דניאל ז, ט): "ושער ראשה כעמר נקא", בבחינת כסא הכבוד, בחינת תכלת וכו' כנ"ל, על־ידי־זה נמתקו בחינת הדינים הנאחזין בהבגדים בבחינת פשתן, כי עולין ונתקשרין לבחינת 'מקומו של עולם', שזה בחינת כסא הכבוד, שעל־ידי־זה נמתק הכל וכו', וכנ"ל.

נמצא, שבשבועות שאז נמתק בחינת עמר שעורים בשלמות, וכן אז עקר המשכת אור הציצית שהוא כלל קיום התורה כנ"ל, נמצא, שנמתק אז הפשתה והשעורה - שנמתק בחינת והפשתה והשעורה נכתה - שמרמז על כלל הדינים הנאחזים בזמן ובמקום, שהוא בחינת צמצומים, כי על־ידי שבועות, שהוא קבלת התורה, בחינת ציצית - על־ידי־זה זוכין לבחינת למעלה מהמקום, למעלה מהזמן וכנ"ל. כי פסוק "והפשתה והשעורה" הנ"ל מרמז על מצות עמר שעורים, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (מנחות סח:) מפסוק זה, שהעמר בא משעורים: 'נאמר כאן "אביב קלוי באש" וכו', ונאמר להלן (שמות ט, לא) "כי השעורה אביב" וכו':