# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/63/3/

וזה בחינת יציאת מצרים שנזכר בפרשת ציצית (במדבר טו) - זה בחינת השלש רגלים שהם כלם 'זכר ליציאת מצרים'. כי עקר יציאת מצרים הוא על־ידי בחינת חצות, בבחינת (שמות יא, ד): "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים", דהינו על־ידי שמשברין השלש משמרות, שלש מדות רעות הנ"ל, שהם בחינת חשכת לילה, שהם עקר גלות מצרים, שהוא גלות של הסטרא אחרא שמתגבר על האדם בשלש מדות הנ"ל, שהם כלל כל התאוות. ועל־ידי בחינת חצות שמשברין את הלילה, על־ידי־זה יוצאין מגלות מצרים, מגלות שלש מדות הנ"ל, בבחינת: "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים" כנ"ל, וזוכין לבחינת שלש רגלים, שהם זכר ליציאת מצרים.

ועל־ידי־זה זוכין לאור הציצית, שהם לבושין דמכסין על האדם - להצילו ולשמרו משלש מדות הנ"ל, שהם בחינת פגם הלבושין, בבחינת (יחזקאל טז, ז): "ואת ערם ועריה", הנאמר בגלות מצרים (רש"י שם), דהינו כשמנחין, חס ושלום, בפגם שלש מדות הנ"ל, שזה בחינת גלות מצרים כנ"ל, אז הנשמה ערמה, חס ושלום, בחינת: "ואת ערם ועריה", בבחינת (שמות כב, כו): "כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו" - 'דא ציצית ותפלין', "במה ישכב" - 'בגלותא', כמו שכתוב בזהר הקדוש (בראשית כג:), הינו כששוכבין בגלות, חס ושלום, דהינו פגם השלש מדות הנ"ל, אז נאמר: "במה ישכב" - 'בגלותא', כי אז הוא בבחינת "ערם ועריה" כנ"ל.

כי שלש מדות אלו הם בחינת פגם הכבוד, שהוא בחינת לבושין, כי 'רבי יוחנן קרא למאניה מכבדותא' (שבת קיג.). כי השלש מדות אלו הם נקראים 'אנשי שם', כמו שכתוב במאמר הנ"ל, והשם הוא הכבוד, בבחינת (תהלים עב, יט): "וברוך שם כבודו", ובחינת (שם כט, א): "הבו לה' כבוד שמו".

ואלו התאוות הנ"ל הם פוגמין, חס ושלום, השם והכבוד, כי נקראים 'אנשי שם' כנ"ל. כי הממון נקרא כבוד, כמו שכתוב (בראשית לא, א): "ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה", בבחינת (ערובין פו.): 'רבי מכבד עשירים'. נמצא, ששרש הממון בכבוד, וכמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן נט), ועל־כן על־ידי תאות ממון פוגמין בכבוד. וכן תאות נאוף פוגם בכבוד, כי 'אין בשת אלא במקום עריין' (תקוני זהר תקון נח, צב:), ועקר הכבוד על־ידי שמירת הברית, כמובא במקום אחר (סימן יא). וכן תאות אכילה פוגם בכבוד, בבחינת: 'שלחן מלכים' (יבמות כד:), "מלך הכבוד" (תהלים כד, ז), כמובא גם כן במקום אחר כל זה (סימן סז). ועל־כן הם פוגמין בהלבושין, שהם בחינת 'כבוד', כנ"ל.

ועל־כן נאמר בגלות מצרים, שהוא בחינת השלש תאוות כנ"ל, הפך השלש רגלים שהם בחינת יציאת מצרים כנ"ל, על־כן נאמר אז: "ואת ערם ועריה", בחינת: "במה ישכב" - 'בגלותא' כנ"ל. ועל־כן בבקר שאז מאיר אור יום, בחינת אור הדעת של שלש רגלים, בחינת יציאת מצרים שמאיר בכל יום, על־כן אז זוכין ללבושין דקדשה שהם לבושי הציצית, שהם מכסין על פגם התאוות הנ"ל, כי הם בחינת האור הנמשך משלש רגלים, כנ"ל: