# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/63/7/

נמצא שעל־ידי ציצית נמשך האור משלש רגלים לתקן שלש מדות הנ"ל, שזה בחינת יציאת מצרים. ועל־ידי־זה זוכין לתפלה, ל'דבר ה'', ועל־ ידי־זה יכולין לאחז בכסא כבודו, שרשי נשמות ישראל, שזה בחינת ציצית וכו' כנ"ל. ואזי כשזוכין לאחז בכסא כבודו, אזי יכולין לעשות ראש־השנה שהוא יומא דדינא, דהינו לדון את כל העולם ברחמים לכף זכות, כמו השם־יתברך שדן את הכל ברחמים מחמת שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו וכו', כמבאר היטב במאמר הנ"ל, עין שם היטב, וכמובא כל זה למעלה.

וזה עקר בחינת הציצית, שהם תקון הלבושין, כדי לזכות לאחז בבחינת כסא הכבוד כנ"ל, כדי לדון את כל העולם ברחמים לכף זכות וכו' כנ"ל. כי המלבושים הם הם דנים את האדם, בבחינת (תהלים צג, א): "ה' מלך גאות לבש" וכו', הנאמר על יום ראש־השנה כשהקדוש־ברוך־הוא יושב על כסאו לדון את העולם, כמו שכתוב שם: "נכון כסאך מאז", וכמובא (עין בלקוטי תנינא תורה א אות יד, ובזרע קדש נצבים), שזה המקרא נאמר על ראש־השנה יומא דדינא, שאז לובש השם־יתברך לבושי גאותו לדון את כל העולם.

כי הלבושין הם בבחינת דינים, והם דנים את כל באי עולם, כמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן כט), בבחינת (איוב כט, יד): "צדק לבשתי", וצדק הוא דינא דמלכותא וכו', עין שם. וכפי תקף הדין, חס ושלום, של בחינת הלבושין היו יכולים ליקוד עלמא, חס ושלום (זהר האזינו רצב.), כי 'לא יצדק לפניך כל חי' (תהלים קמג, ב).

ועל־כן אנו צריכין לתקן המלבושין על־ידי הציצית, שהם בבחינת כסא הכבוד כנ"ל, שעל־ידי זה נעשין בבחינת מקומו של עולם, כי מי שאוחז בבחינת כסא הכבוד הוא בבחינת מקומו של עולם, כמבאר היטב שם במאמר הנ"ל, ואזי יכולין לדון את הכל ברחמים לכף זכות, בבחינת: 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו' וכו' - כמו השם־יתברך כשלובש לבושי גאותו בראש־השנה לדון את העולם בראש־השנה, הוא דן את ישראל ברחמים גדולים, כי ראש־השנה הוא חסד גדול שקבע יום הדין בראש חדש, בעת שהשם־יתברך בעצמו אומר: 'הביאו עלי כפרה' וכו', עין שם כל זה היטב. כי הוא יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ויודע מקום של כל אחד ואחד, ועל־כן דן את כל ישראל ברחמים גדולים וכו', עין שם (באות יד).

וזה בחינת ציצית שתולין בבגדים, שעל־ידי־זה אוחזין בבחינת כסא הכבוד כנ"ל, ואזי הם בבחינת מקומו של עולם, ויכולין לדון את הכל לכף זכות כמו השם־יתברך, כביכול. כי ציצית הם בבחינת מקומו של עולם, כי הם תלויים בארבע כנפות, כנגד ארבע רוחות העולם, הינו שכל הארבע רוחות העולם, שהם כלל המקום של העולם כלו - כלם יוצאים מבחינת ציצית, שהם בחינת מקומו של עולם, כי הם בבחינת כסא הכבוד כנ"ל. וזה עקר בחינת ציצית, שהם מעלין ומקבצין ומקשרין את בחינת המקום של כל אחד ואחד לבחינת למעלה מן המקום, שהוא בחינת מקומו של עולם, ששם שרש המקום של כל אחד ואחד, ועל־ידי־זה דנים את הכל לכף זכות מחמת שיודעין את מקומו: