# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/63/9/

ועל־כן ציצית מקבץ נדחים מארבע כנפות הארץ, מכל המקומות אשר נדחו לשם. כי כל אחד מהנדחים נדחה ונפל למקום שנפל מחמת מקומו, כי מקומו גרם לו, בבחינת 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו' כנ"ל. והשם־יתברך שהוא מקומו של עולם כנ"ל ויודע מקום כל אחד, הוא דן את הכל לכף זכות, כי יודע שמקומו גרם לו. ואזי כשהשם־יתברך רוצה לרחם עליו ברחמיו המרבים, הוא מעלה אותו מן המקום ההוא לבחינת 'למעלה מן המקום', ושם נמתק ונתתקן הכל, כמובא לעיל.

וזה בחינת תשובה, כי תשובה קדמה לעולם (פסחים נד.), כי תשובה היא בבחינת 'למעלה מן המקום', בבחינת כסא הכבוד, שהוא בחינת מקומו של עולם, בבחינת (יומא פו.): 'גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד'.

כי המקום של כל אחד ואחד גורם לו התרחקותו מהשם־יתברך, כי המקום הוא בחינת תקף העשיה, תקף הצמצום (לקוטי תורה תשא), שמשם עקר אחיזתם, כידוע. ומי שרוצה להתקרב להשם־יתברך, צריך תמיד לבקש את ה' בכל המקום אשר הוא שם, ולקשר ולהעלות בחינת המקום אשר הוא שם לבחינת 'למעלה מן המקום' - למקומו של עולם, דהינו להשם־יתברך, ואז זוכה לעבד ה' באמת ואין שום מקום שימנעהו, וכמובן זה במקום אחר בדברי רבנו ז"ל (בסימן לג).

ואפלו מי שנפל לאיזה מקום לא טוב בחטאיו, ואפלו אם נפל למקום שנפל, למקום נמוך ומגשם ומלכלך מאד, חס ושלום, רחמנא לצלן, אף־על־פי־כן צריך שיזכר בהשם־יתברך שהוא מקומו של עולם, ובודאי אין שום מקום שלא יהיה בו חיות ואחיזה מבחינת מקומו של עולם, ששם יש מקום של כל אחד ואחד, ועל־כן אין שום נפילה בעולם כלל, כי גם משם יוכל לחזר להשם־יתברך שהוא מקומו של עולם, מכל המקומות אשר נדח לשם, בבחינת (דברים ד, כט): "ובקשתם משם את ה' אלקיך", 'משם' דיקא, ממקום אשר הוא שם, כמובא בשם הבעל־שם־טוב ז"ל (עין דגל־מחנה־אפרים כי תצא)

וזהו בחינת ציצית, שהם בבחינת למעלה מן המקום, בחינת כסא הכבוד, בחינת מקומו של עולם. הינו שציצית בשרשם הם בבחינת 'למעלה מן המקום' כנ"ל, ועל־כן גם למטה הציצית הם בבחינת 'מעט מחזיק את המרבה', כמו שכתוב (זכריה ח, כג): "והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי ואמרו לכו ונלכה עמכם" וכו', ודרשו רבותינו ז"ל (שבת לב:) שעתידין שיאחזו שבע מאות אנשים בכנף אחד מהארבע כנפות של ציצית.

נמצא שהוא בבחינת 'מעט מחזיק את המרבה', ועל־כן דיקא בהכנף יוכלו להתאחז שבע מאות אנשים שהוא בחינת 'מעט מחזיק את המרבה', ועל־ידי־זה דיקא יאמרו: לכו ונלכה עמכם להתקרב לה', כי על־ידי ציצית שהוא בחינת 'מעט מחזיק את המרבה', כשאוחזין בהם יכולין לעלות מהמקום לבחינת 'למעלה מן המקום', שעל־ידי־זה נתקרבין להשם־יתברך, לבחינת מקומו של עולם וכו' כנ"ל, בבחינת (שמות יט, ד): "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי" וכו', וכנ"ל.

ועל־כן הציצית מקבץ הנדחים מארבע כנפות הארץ, בבחינת: 'והביאנו לשלום מארבע כנפות' וכו' (ברכת אהבה רבה) שאז אוחזין בהציצית (פרי־עץ־חיים שער הציצית, פרק ג). כי הציצית שהם בבחינת כסא הכבוד, בחינת מקומו של עולם, הם דנים את הכל לכף זכות, אפלו הנדחים מאד בעונותיהם הרבים, ואזי הם מרימים ומקבצים כל הנדחים ממקומם שנדחו לשם, לבחינת 'למעלה מן המקום', לבחינת מקומו של עולם, ששם יש מקום של כל אחד ואחד אפלו של הנדחים, ושם נמתק ונתתקן הכל, כי שם דנים הכל לכף זכות, כנ"ל: