# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/65/10/

כי הבגדים שלבש יעקב אז - הם היו בגדי אדם הראשון שעשה להם השם־יתברך אחר החטא (פרקי דרבי אליעזר פרק כד), כמו שכתוב (בראשית ג, כא): "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". ומאלו הבגדים שעשה השם־יתברך לאדם - משם נמשכין כל הבגדים שבעולם, וכל הבגדים שבעולם כלולים במצות ציצית שתלויה בבגדים, שהוא חיות ושרש ותקון כל הבגדים שבעולם.

כי אחר החטא עשה להם השם־יתברך בגדים שהם בחינת 'ציצית', שהם כלליות הבגדים דקדשה, כי עקר תקונם על־ידי בחינת הבגדים, שהוא בחינת ציצית, כי אדם הראשון פגם באכילת עץ הדעת, שעל־ידי זה הגביר מזונא דגופא, שכל זה נמשך על־ידי בחינת (שם): "והנחש היה ערום", שהתקון לזה הוא על־ידי התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח, שעל־ידי־זה נמשך קול הנ"ל המשקה את הגן, שהוא בחינת "את קולך שמעתי בגן ואירא" (בראשית ג, י) הנאמר שם.

וזהו שמדקדק עתה היטב סיום הפסוק - "כי עירם אנכי ואחבא", הינו שאמר אדם הראשון: כי עירם אנכי עתה, כי עכשיו אחר החטא הרגיש שהוא עירם, כמו שכתוב (שם פסוק ז): "וידעו כי עירמים הם", כי מקדם לא היו צריכים למלבושים כלל, כמו שכתוב (שם ב, כה): "ויהיו שניהם ערמים" וכו'.

כי קדם החטא שעדין לא נפגם הדעת - היו יכולים להכיר את בוראם יתברך בפנימיות הדעת, ולא היו צריכים להתקרב להשם־יתברך על־ידי לבושים דיקא, שהוא בחינת שבחים ותארים הבאים על־ידי המדמה, כי היו מכירים אותו יתברך עין בעין, כמו שיהיה לעתיד וכו', שיקים (ישעיה ל, כ): "והיו עיניך רואות את מוריך ולא יכנף עוד מוריך", שלא יצטרך להתלבש כביכול בכנפי הלבושים.

אבל אחר החטא שפגמו בדעת ונתגרשו מגן עדן, ואין יודעין דרך עץ החיים, עתה עקר התקון על־ידי בחינת מלבושים, שצריכין להתקרב אליו יתברך דרך כמה לבושין, שהם בחינת השבחים והתארים, שצריכין דיקא לסלק הדעת ולהתחזק באמונה שלמה, ולהרבות בדבורי אמונה, שהם כל השירות ותשבחות ותפלות ובקשות שאנו אומרים.

כי עכשיו אי אפשר להתקרב להשם־יתברך כי אם על־ידי אמונה, שהוא על־ידי ברור המדמה שהוא בחינת לבושין כנ"ל, ואלו הלבושין נתתקנין על־ידי הציצית, שהם בחינת הקול המשקה את הגן כנ"ל. וזהו: "את קולך שמעתי בגן", זה בחינת ציצית כנ"ל. וזהו שסים: "כי עירם אנכי", "עירם" דיקא, כי עכשיו אני צריך לבושים כנ"ל, על־כן חמלת עלי בחסדיך והמשכת עלי אור הציצית שהוא בחינת הקול הנ"ל, בחינת "את קולך שמעתי בגן" וכו'.

ואז אחר החטא, שעסק השם־יתברך לתקנם - עשה להם לבושים, בחינת: "ויעש ה' אלקים וכו' וילבישם", הינו שהמשיך עליהם אור הציצית, שהם עקר תקון הלבושים דקדשה, כי עקר תקונם על־ידי ציצית, שהוא בחינת הקול המשקה את הגן, שעל־ידי־זה נמשך הריח הטוב ונכנע 'מזונא דגופא', שהוא בחינת 'עקב עשו'.

ואלו הבגדים לבש יעקב אז, כי יעקב תקן חטא אדם הראשון, כי 'שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון' (בבא מציעא פד.), כי הוא המשיך הקול הנ"ל, בבחינת "הקול קול יעקב", שעל־ידי־זה העלו הבגדים ריח טוב, בחינת "וירח את ריח בגדיו" וכו', ועל־ידי־זה הכניע ובטל את מאכלי עשו, שהם בחינת 'מזונא דגופא', והביא הוא מטעמים לאביו "כאשר אהב" מפקודין דעשה, ולא "כאשר שנא" מפקודין דלא תעשה (תקוני זהר תקון כא, נא.). כי מאכלי יעקב הם בחינת 'מזונא דנשמתא' שהגביר אז על 'מזונא דגופא', כי יעקב זכה להגביר הריח הטוב על־ידי "הקול קול יעקב", בחינת: "ראה ריח בני כריח שדה" וכו', כנ"ל: