# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/65/12/

כי יין מביא שנה, שהוא בחינת כח המדמה, ועל־כן יין יש בו שני כחות, בחינת (יומא עו:): 'זכה - משמחו, לא זכה - משממו', בחינת יין המשמח ויין המשכר, כי השכרות של יין זה בחינת בלבול המדמה, שעל־ידי־זה מדבר דברי שטות ושגעון, שזהו נמשך מהמדמה שהוא מבלבל, כידוע. ועל־כן יש בהיין שני כחות הנ"ל, בחינת 'זכה' וכו' כנ"ל. והעקר הוא כפי תקון הברית, כמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן כט אות ח').

ועקר תקון הברית הוא על־ידי התפלה־בבחינת־ דין הנ"ל של הבעל כח, שעל־ידי־זה מוציא מהסטרא אחרא כל חיותה, כל הדעת וכו' שבלעה, וחוזרים ונתתקנים המחין, שהם המחיצות פרוסות בפני פגם הברית, ועל־ידי־זה זוכה לתקון הברית, כמו שכתוב שם.

ואז על־ידי התפלה הנ"ל שהיא בחינת תקון הברית, על־ידי־זה המדמה מברר ומתקן, ואז כששותה יין הוא בבחינת 'זכה - נעשה ראש' (שם בגמרא יומא), 'זכה - משמחו', בחינת 'יין המשמח', כי נתרומם דעתו על־ידי היין וזוכה לשמחה, שהוא בחינת השיר והנגון הנ"ל שנמשך על־ידי ברור המדמה שמשם כל השמחות, בחינת (תהלים צב, ד): "עלי עשור ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה' בפעלך" וכו'. ועל־כן אין אומרים שיר אלא על היין (ברכות לה.).

והכלל, כי היין הוא בבחינת שנה, בחינת כח המדמה, כי טבע היין שמביא שנה ומתגבר כח המדמה, שזהו בחינת השכרות - שנסתלק דעתו על־ידי שתית היין כמו בשעת שנה ונשאר רק המדמה, ועל־ידי־זה מדבר דברי שטות על־ידי בלבול המדמה, כי ברוב בני אדם המדמה אינו מברר, ועל־ידי־זה מדבר דברי שטות ושגעון בשעת השכרות, כמו האדם בשעת שנה שמבלבל אותו המדמה בבלבולים, שהם החלומות המבלבלים של רב בני אדם, שהם באים מבלבול המדמה בשעת שנה.

אבל הצדיק שזוכה לתקן המדמה כנ"ל, אזי גם החלומות שלו ברורים צודקים ואמתיים, בבחינת: 'חלום על־ידי מלאך' (ברכות נה:), כי הוא זוכה לרוח הקדש, בחינת רוח נבואה שמברר המדמה. ועל־כן בשעת השנה בעצמו הוא מקבל בחינת רוח הקדש, שזהו בחינת חלום על־ידי מלאך, כי החלום הוא בחינת נבואה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נז: ובזהר וישב קפג.), בחינת (במדבר יב, ח) "בחלום אדבר בו".

ולהפך, מי שאינו זוכה לברר המדמה - נאחזים כמה בלבולים בהמדמה, ועל־ידי־זה מבלבלים הסטרא אחרא והקלפות אותו בשעת שנה בחלומות מבלבלים, בבחינת חלום על־ידי שד שנמשך על־ידי בלבול המדמה, שהוא בחינת זהמת הנחש וכו', כמו שכתוב שם.

ועל־כן היין שמביא שנה ודמיון - יש בו שני בחינות אלו, שמי שזוכה לברר המדמה אזי היין בקדשה, בבחינת ברור המדמה, שהוא בחינת יין המשמח, כי על־ידי ברור המדמה זוכין לאמונה, שעל־ידי־זה זוכין להנגון הנ"ל, שהוא בחינת שמחה, בחינת (תהלים צב, ד): "עלי עשור ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה'", כי משם כל השמחות כנ"ל. אבל כשאין המדמה מברר, אזי היין בבחינת בלבול המדמה, שהוא שכרות ממש, בחינת יין המשכר, כנ"ל.

וזהו בחינת (ישעיה יט, יד): "כהתעות שכור בקיאו", כי טבע השכור שנותן הקאות, כי כשהיין בקדשה שהוא נמשך מהתפלה־בבחינת־דין של הבעל כח, אזי הסטרא אחרא מכרחת ליתן הקאות, בבחינת (איוב כ, טו): "חיל בלע ויקאנו" - להקיא כל הדעת וכל הקדשות שבלעה וכו', כמו שכתוב שם, אבל כשאין היין בקדשה - אזי הוא בעצמו מכרח ליתן הקאות: