# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/65/15/

וזהו בחינת כוס יין של קדוש ושל ברכת המזון ושל הבדלה. שכל זה הוא בחינת 'אין אומרים שיר אלא על היין' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לה.). כי עקר קדשת שבת ויום טוב הוא על־ידי התגלות האמונה שנתגלה אז בתוספות אור גדול. כי שבת הוא בחינת אמונה בחדוש העולם. שזהו עקר הקדוש שאומרים 'ויכלו' - שמעידין שהשם־יתברך ברא את העולם בששת ימי המעשה ושבת בשבת.

וכן יום טוב הוא גם כן בחינת שבת - שמעיד על חדוש העולם. כי כל הימים טובים הם 'זכר ליציאת מצרים' (פסחים קיז:), ואז בשעת יציאת מצרים נתגלה אמונת חדוש העולם לכל באי עולם על־ידי הנסים והנפלאות והאותות נוראות מאד, אשר לא נשמעו ולא נראו מעולם, אשר עשה השם־יתברך עמנו בשעת יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה וכו' וכו'. נמצא, ששבת ויום טוב מורים על חדוש העולם, שזה עקר האמונה, שבזה תלוי עקר היהדות, עקר קדשת ישראל.

ומי שכופר בזה, חס ושלום, כל שהוא, הוא אפיקורוס גמור, ואין לו חלק באלהי ישראל ולא בתורת משה. [ואין להאריך בזה כאן מגדל גנותם של העוסקים בספרים, שיסודם בנוי על־פי סברת האפיקורסים והכופרים המפרסמים שכופרים בזה, ימח שמם וזכרם, (כמו אריסטו היון הכופר המפרסם וחבריו, ימח שמם), ואיך יעלה על הדעת לעסק בספרים המביאים סברותיו הרעות והזרות? מאחר שהוא הוא האפיקורוס והכופר הגמור הכופר בתורת משה ובהשם־יתברך לגמרי. ועל־כן באמת כל אלו העוסקים באלו הספרים - יוצאים מן הדת לגמרי. בריך רחמנא דשזבן].

ועל־כן בשבת ויום טוב שעקר קדשתם על־ידי התגלות האמונה שנתגלה אז, שזה עקר הקדשה, על־כן אז אומרים שיר על היין, שהוא בחינת הקדוש, כי בשבת ויום טוב נדחה זהמת הנחש. ואז המדמה מברר ומתקן, ואז היין בקדשה, בבחינת יין המשמח. ואז נמשך על־ידי היין, שהוא בחינת מדמה, בחינת אמונה שלמה, שזה עקר המשכת קדשת שבת ויום טוב. ועל־ידי האמונה זוכין לשיר הנ"ל, שהוא בחינת הקדוש, שהוא גם כן בבחינת השיר שאומרים על היין דיקא, כנ"ל: