# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/65/24/

והנה מבאר לעיל, שעל־ידי ציצית ממשיכין בחינת תוכחה הטובה של המוכיח הראוי וכו' כנ"ל. וזה בחינת (בראשית כ, טז): "הנה הוא לך כסות עינים וכו' ואת כל ונכחת", כסות עינים זה ציצית, שהוא תקון המלבוש והכסות, בחינת (שמות כב, כו): "כי הוא כסותה לבדה" - דא ציצית, כמו שכתוב בזהר הקדוש (בראשית כג:).

וזהו, 'כסות עינים', כי ציצית הם בחינת עינים, כי על שם זה נקראים 'ציצית' - לשון 'מציץ מן החרכים', כמו שפרש רש"י שם בפרשת ציצית, וכמבאר בהתורה "ואלה המשפטים אמונה" (בסימן ז'), עין שם. וזהו, "הנה הוא לך כסות עינים", זה ציצית כנ"ל, על־ידי־זה "ואת כל ונכחת" - זה בחינת תוכחה, כי על־ידי ציצית זוכין לתוכחה הטובה של המוכיח הראוי, כנ"ל.

וזהו ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים וכו' - כי לקיחת שרה לבית פרעה ולבית אבימלך, זה סוד בחינת התפלה של הבעל כח, שהוא בבחינת דין, שהסטרא אחרא רוצה לבלוע אותה, אבל על־ידי כחו הגדול של הבעל כח, על־ידי־זה התפלה עומדת בצוארה של הסטרא אחרא, ואזי מכרחת הסטרא אחרא ליתן הקאות להקיא ולהוציא כל חיותה שבלעה מן הקדשה, בבחינת (איוב כ, טו): "חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל" וכו', כמבאר שם היטב בהתורה הנ"ל.

וזה בחינת לקיחת שרה לבית פרעה ואבימלך, שהוא מקום הסטרא אחרא, שרצו לכבש לעצמן את האשה יראת ה', שהוא בחינת התפלה, וכל זה היה מחמת תאות נאוף שהתגברה בהם שנמשך מזהמת הנחש, עד שרצו לשלוט גם על הצדקת שרה, אשה יראת ה' (משלי לא, ל), להטיל בה זהמא, חס ושלום.

אבל שרה היתה צדקת גדולה מאד והיתה בעלת כח גדול, עד שאפלו כששלטו בה הדינים עד שנלקחה לביתם, אף־על־פי־כן התגברה בכחה הגדול עד שלא יכלו לשלוט בה כלל, אדרבה, היא שלטה בהם והביא עליהם מכות גדולות, כמו שכתוב (בראשית יב, יז): "וינגע ה'" וכו'. והוציאה מהם נצוצות קדושות הרבה שבלעו מקדם מהקדשה, בבחינת (קהלת ח, ט): "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו" כמובא (לקוטי תורה לך לך), שכל זה הוא בחינת התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח, שהוא גם כן בחינה זו ממש שהם רוצים לבלעה, אבל על־ידי גדל כחו של הבעל כח - אין יכולים לינק ממנה, אדרבה, הם מוציאים מהסטרא אחרא, על־ידי־זה כל נצוצות הקדשה שבלעו וכו' כנ"ל, כי התפלה היא בחינת אשה יראת ה', כמו שכתוב (משלי לא, ל): "אשה יראת ה היא תתהלל". וכמבאר בהתורה "ויסב אלקים" (סימן סב) מקרא זה על ענין שרה שנלקחה לבית פרעה, שעל־ידי־זה הוציאה משם כל נצוצות הקדשה, בחינת "תנו לה מפרי ידיה" וכו', עין שם.

וזהו הנה נתתי אלף כסף לאחיך - זה בחינת הנצוצות הקדושים שהכרחו להוציא ולהחזיר אל הקדשה, ליתן לאברהם כסף ורכוש והון רב, שכל זה הוא בחינת נצוצות הקדושים שהוכרחו להקיא ולהוציא ולהחזיר אל הקדשה, על־ידי־זה דיקא שרצו לשלוט בשרה וכו' כנ"ל, כי היא בבחינת התפלה של הבעל כח שמוציאה מהסטרא אחרא כל נצוצות הקדשה וכו', כנ"ל.

ועתה מחבר ומישב המקרא היטב סופו לראשו, כי על־פי פשוטו אין מישב כלל פרוש המקרא הזה, כי מה שיכות יש ענין 'כסות עינים' לה'אלף כסף'? וגם רש"י ז"ל בעצמו דחק עצמו מאד בפרוש המקרא הזה, כמבאר למעין שם. אבל עתה על־פי הנ"ל מבאר היטב קשר המקרא הזה, כי על־ידי התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח שהיא מוציאה הקדשה מהסטרא אחרא, שהיא בחינת לקיחת שרה לבית אבימלך, שעל־ידי־זה הוציאה כל נצוצות הקדשה משם, על־ידי־זה זוכין לבחינת חוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת ציצית, שעל־ידי־זה יכולין להוכיח כנ"ל.

וזהו ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך - שהכרחתי להוציא הנצוצות הקדושים הכלולים בכסף וזהב, [כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן נו)], ולהחזירם אל הקדשה לאברהם. הנה הוא לך כסות עינים - זה ציצית, כי על־ידי־זה נמשך בחינת החוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת ציצית כנ"ל. וזהו ואת כל ונכחת - כי על־ידי־זה זוכין לבחינת התוכחה הטובה, שהוא בחינת התוכחה של משה וכו', כנ"ל: