# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/65/29/

וזה בחינת הסמיכות של כל סדר "שלח לך" (במדבר יג, טו) ששם כתובה פרשת ציצית בסופה (שם טו, לח), כי המרגלים פגמו בארץ ישראל, שהוא בחינת חדוש העולם שמשם עקר הנגון הנ"ל, אבל משה רבנו בגדל כחו הנ"ל זכה לפעול אצל השם־יתברך עד שמחל להם, כמו שכתוב שם (יג, ד): - ויאמר ה' סלחתי כדברך. ואזי חוזר ונמשך בחינת הנגון הנ"ל, שהוא בחינת "נרדי נתן ריחו", בחינת סליחת עו‍נות כנ"ל.

ועל־כן נסמך מיד לזה פרשת נסכים (שם פרק טו) דהינו לנסך יין על הקרבנות ואז עקר השיר, כי 'אין אומרים שיר אלא על היין', שזהו בחינת המשכת השיר והנגון הנ"ל שאומרים אותו על היין דיקא, שהוא בחינת תקון וברור המדמה, בחינת יין המשמח, כנ"ל.

ועל־כן נסמך לזה פרשת חלה שהוא בחינת ביאת ארץ ישראל, כמו שכתוב (במדבר טו, יח): "בבאכם אל הארץ" וכו' - שנתחיבו תכף בכניסתם לארץ ישראל, כמו שפרש רש"י שם, כי עקר הנגון הנ"ל נמשך על־ידי בחינת ארץ־ישראל כנ"ל, שהוא תקון המאכל והמזון להכניע מזונא דגופא וכו' כנ"ל, שזהו בחינת חלה - לתקן המאכל לתקן חטא אדם הראשון שחטא באכילה והגביר בחינת מזונא דגופא, והתקון על־ידי חלה שחיבין בכניסתן לארץ־ישראל דיקא שמשם הנגון הנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יז, ח): 'היא קלקלה חלתו של עולם לפיכך תפריש חלה', נמצא, שחלה הוא תקון חטא אדם הראשון, הינו תקון פגם האכילה, פגם מזונא דגופא וכנ"ל, כי על־ידי שמפרישין חלה - זוכין שיהיה הלחם שהוא המזון בבחינת מזונא דנשמתא, בבחינת אכילת הצדיקים, בחינת (משלי יג, כה): "צדיק אוכל לשבע נפשו".

ועל־כן נסמך אחר־כך פרשת קרבן עבודה־זרה, שהוא תקון פגם האמונה, כי עקר הנגון הנ"ל נמשך על־ידי תקון האמונה הקדושה כנ"ל, ואחר־כך נסמך פרשת מקושש מענין קדשת שבת קדש - וכלול מכל הימים והזמנים המקדשים, שכלם בבחינת המשכת האמונה הקדושה וכנ"ל. ואחר־כך נסמך פרשת ציצית כי כל זה כלול במצות ציצית כנ"ל.

וזה שכתב אדמו"ר ז"ל (סימן קעז) ש"ויאמר יי סלחתי כדברך" (במדבר יד, כ) ראשי תבות 'כוסי', כי הצדיקים יכולין לסלח עו‍נות על־ידי שתיתם יין, עין שם. הינו כנ"ל, כי הוא ממשיך על־ידי שתית יין בחינת תקון וברור המדמה, שעל־ידי־זה נמשך הנגון הנ"ל, שעל־ידי־זה נמשך סליחת עו‍נות וכנ"ל, ועל־כן נסמך אחר פרשה זאת פרשת נסכי יין, וכנ"ל:

הלכות ציצית הלכה ו' נכלל בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' (אות ח).