# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/65/6/

ועל־כן עקר התחלת קבלת על תורה ומצות הוא על־ידי ציצית, כי התינוק כשמתחילין לחנכו במצו‍ת, המצוה ראשונה שמחנכין אותו היא מצות ציצית (סכה מב.), וכן בכל יום בבקר כשקמים משנתו - המצוה ראשונה שמתחילין לקים היא ציצית. כי ציצית הוא בחינת תקון וברור המדמה, שהוא בחינת תקון הבגדים, שעל־ידי־זה נתבררה האמונה הקדושה, שהיא יסוד ושרש כל התורה והמצות כנ"ל. כי בכל יום בבקר יוצאין אור הציצית, שהם בחינת החוט של חסד הנ"ל, שהוא בחינת (תהלים צב, ג): "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות", כמבאר בהתורה הנ"ל. וכל זה נמשך על־ידי התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח, כנ"ל.

וזהו בחינת קימת חצות לילה - לאונן ולקונן על חרבן בית־המקדש ולהתגבר לעסק בתורה, כי קימת חצות להתאבל על חרבן בית־המקדש זה בחינת התפלה־בבחינת־דין הנ"ל של הבעל כח, כי אלו הקמים בחצות נקראים: "גבורי כח עושי דברו" וכו' (תהלים קג, כ), כי עקר התעוררות השנה בחצות לילה נמשך מבחינת גבורות, שהוא בחינת קול התרנגול שנקרא 'גבר', שנמשך מההוא * שלהובא דאשא דבטיש בגדפוהי (זהר לך־לך עז: ועוד), כידוע - שכל זה נמשך מהתפלה־בבחינת־דין של הבעל כח, שעל־ידי־זה מברר המדמה שהוא בחינת שנה, שעל־ידי זה זוכה לקול השיר הנ"ל.

ועל־כן בחצות לילה נמשך הארה מקול השיר הזה שנמשך מהתפלה־בבחינת־דין, שזהו בחינת כנור של דוד שמנגן מאליו בחצות על־ידי רוח צפונית שמנשב בו (ברכות ג:), 'רוח צפונית' זה בחינת גבורות, שמשם מנגן מאליו כנור של דוד, כי עקר השיר של כנור של דוד נמשך מהשיר הנ"ל שנמשך מהתפלה־בבחינת־דין שהוא בחינת 'רוח צפונית' וכנ"ל.

ועל־כן על־ידי־זה נתעוררין מן השנה בחצות לילה, כי השיר הזה נמשך מתקון וברור המדמה, שהוא בחינת שנה, ועל־כן יש לו כח לעורר ולהקיץ מן השנה, כי עקר התגברות השנה הוא רק מחמת המדמה שאינו מזכך ומברר כראוי, אבל מי שזוכה לברר המדמה כראוי - אין צריך להרבות בשנה, וגם מעט השנה שלו הוא בקדשה גדולה, ועל־כן על־ידי כנור של דוד שמנגן מאליו על־ידי רוח צפונית כנ"ל, שכל זה הוא בחינת ברור המדמה, על־ידי־זה נתעוררין מהשנה, כי על־ידי ברור המדמה נתבטל השנה.

ואז עומדין משנתן ומקוננין על חרבן בית־המקדש, ועל־ידי הקינות על חרבן בית־המקדש מקבלין כח מהתפלה של הבעל־כח שהוא בבחינת דין. כי הקינות על חרבן בית־המקדש זהו בחינת תפלה־ בבחינת־דין, כי האבלות והקינות הם בחינת דין, כידוע, וגם כל לשון של הקינות הוא בדרך וכוח ותרעומות, כביכול, על שהכה אותנו כל־כך והחריב את בית מקדשנו והגלנו בין העכו"ם וכו', כמו שאנו אומרים שם: "איה קנאתך וגבורתך וכו', למה תתענו ה' מדרכיך וכו' (ישעיה סג, יז), המאס מאסת את יהודה וכו', מדוע הכיתנו וכו' (ירמיה יד, יט), למה לנצח תשכחנו, זכור ה' מה היה לנו" (איכה פרק ה), וכיוצא בזה הרבה - שכל לשונות כאלו הם בחינת תפלה־בבחינת־דין, שהוא בחינת תפלת פנחס שעשה פלילות עם קונו, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל.

כי אנו צריכין להתאבל על חרבן בית־המקדש, וחרבן בית־המקדש זהו בחינת פגם וחרבן הדעת, כי 'כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית־המקדש בימיו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לג.), וכמובא בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (סימנים יג, פא, ועוד). כי מחיצות הבית־המקדש הם בחינת מחיצות הדעת, בחינת מחיצות פרוסות של המחין המגנים בפני תאות נאוף, ובעונותינו הרבים התגברה הסטרא אחרא, בחינת: "והנחש היה ערום" וכו' (בראשית ג, א), עד שגרמה חרבן בית־המקדש שהוא פגם הדעת, ועל־כן צריכין לזה תפלה של הבעל כח שהיא בבחינת דין, ועל־כן צריכין לקום בחצות להתאבל ולקונן על חרבן בית־המקדש, כי הקינות הם בחינת תפלה־בבחינת־ דין, כדי לקבל מהתפלה של הבעל כח הנ"ל שהיא בבחינת דין, כדי להוציא מהסטרא אחרא כל החיות שבלעה, בבחינת (איוב כ, טו): "חיל בלע ויקיאנו" וכו', כדי לתקן הדעת וכו'.

ואז עוסקין בתורה, כי התורה הוא בחינת רוח נבואה, כי כלליות התורה כלולה בעשרת הדברות, שהם בחינת עשרה מדרגות של נבואה, כמו שכתוב שם. כי על־ידי התפלה־בבחינת־דין הנ"ל זוכין לבחינת רוח נבואה - שהוא בחינת עסק התורה אחר חצות לילה, וכל זה כדי לברר המדמה כנ"ל. ועל־כן הוא דבר גדול לעסק בתורה בלילה דיקא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ג, יג): 'אין אדם זוכה לכתרה של תורה אלא בלילה', וכמו שכתוב (איכה ב, יט): "קומי רוני בלילה", כי עקר עסק התורה הוא בשביל ברור המדמה, כי התורה היא בחינת עשרת הדברות, בחינת רוח נבואה, שעל־ידי־זה מבררין המדמה כנ"ל, ועל־כן עקר עסק התורה הוא בלילה - כי לילה היא בחינת מדמה, שהוא בחינת שנה, ואז צריכין לברר המדמה על־ידי התורה שהיא בחינת רוח נבואה, כנ"ל.

ועקר הוא אחר חצות לילה, שאז נתעורר כנור של דוד על־ידי הרוח צפונית, שהוא בחינת השיר הנ"ל שנמשך על־ידי התפלה־בבחינת־דין וכו' כנ"ל, שזהו עקר בחינת ברור המדמה כנ"ל, ועל־כן אז הזמן לעסק בתורה, כדי לברר המדמה, כדי לזכות לאמונה שלמה, בחינת: "ואמונתך בלילות" כנ"ל, ועל־ידי־זה זוכין שיהיה נמשך החוט של חסד, בבחינת: "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות" (תהלים צב, ג), כמו שכתוב שם.

ועתה מה נמלצו דברי רבותינו ז"ל שאמרו (חגיגה יב:): 'כל העוסק בתורה בלילה מושכין עליו חוט של חסד ביום, שנאמר (תהלים מב, ט): "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי"'. כי על־ידי עסק התורה בלילה, שהוא בחינת רוח נבואה, שהוא כלליות התורה כנ"ל, על־ידי־זה נתברר המדמה, שהוא ברור האמונה, שעל־ידי־זה זוכין לשיר הנ"ל, שהוא בחינת 'חוט של חסד' שעליו יתנגן השיר הזה כנ"ל, וזהו בחינת החוט של חסד הנמשך עליו ביום כנ"ל, שזהו בחינת החוט של חסד שזוכה המוכיח ההגון, כמו שכתוב שם. וזה החוט של חסד שנמשך ביום על־ידי עסק התורה בלילה, זהו בחינת אור חוטי הציצית שהם תקון הבגדים שהם בבחינת המדמה, הינו ברור המדמה, שהוא ברור האמונה, שהוא יסוד כל התורה כלה, כנ"ל: