# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/65/7/

כי כל התורה כלה כלולה בבחינת בגדים, כמו שכתוב (קהלת ט, ח): "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", שזה נאמר על כלליות קיום התורה והמצות שעל־ידי־זה זוכין לבחינת 'בגדים לבנים', בחינת 'חלוקא דרבנן', שהוא לבוש הנשמה שזוכה כל אחד בעולם הבא כפי התורה והמצות שזכה לסגל בעולם הזה (זהר נח, סו.).

ועקר תקון הבגדים הוא על־ידי ציצית, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קנג.): "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" - 'אלו ציצית', כי ציצית הוא כלליות קיום התורה והמצות, שהם בחינת 'בגדים לבנים', כמו שכתוב: "למען תזכרו" וכו' כנ"ל.

כי על־ידי ציצית, שהם בחינת החוט של חסד הנ"ל, על־ידי־זה נמשך על האדם בחינת התוכחה של המוכיח האמת, שעל־ידי־זה הוא נותן ריח טוב בהנשמות, שאפלו כשמוכיחן על העברות שעשו - אינו מעורר הריח רע של העברות, אדרבא, הוא זוכה על־ידי קול תוכחתו שגם העברות יתהפכו לזכיות, ויתנו ויוסיפו ריח טוב בהנשמות, בבחינת (שבת פח:): "נרדי נתן ריחו" (שיר השירים) - 'עזב' לא נאמר, אלא 'נתן' כנ"ל. וזהו בחינת ציצית, שהם בחינת התוכחה הנ"ל, בבחינת: "וראיתם אותו וזכרתם וכו', ולא תתורו" וכו', שהציצית מוכיחין את האדם שיעשה מצו‍ת ה' ולא יתור אחר תאוות לבו וכו'.

אבל על־ידי תוכחה יכולין לפעמים לפל יותר, חס ושלום, כי יכולין לעורר חס ושלום על־ידי־זה הריח רע של המעשים רעים שעשה, שעל־ידי־זה נחלשת הנשמה ביותר, כמבאר בתחלת התורה הנ"ל. וכן אנו רואין בחוש, שלפעמים כשאדם מוכיח את עצמו ומתחיל להזכיר את עצמו מעשים הרעים שעשה, שאזי שכיח הרבה שנופל עוד יותר ויותר, כי נופל בדעתו מאד, ויש שנפלו מאד על־ידי־זה, וכל זה נמשך מבחינת התוכחה שאינה כראוי שמחלשת כח הנשמה על־ידי שמעוררין הריח רע של העונות, כמבאר שם.

ועל־כן אין מי שיוכל להוכיח, לא את עצמו ומכל שכן אחרים כי אם כשיקשר עצמו לצדיקי הדור האמתיים, שהם בבחינת 'משה', שיכולים להוכיח בקול התוכחה של משה, שהוא קול השיר הנ"ל, שעל־ידי־זה מוסיפין ונותנים ריח טוב בהנשמות כנ"ל.

כי עקר התוכחה צריכה להיות בבחינת השיר של חסד הנ"ל, דהינו להטות כלפי חסד, שהוא בחינת "אזמרה לאלקי בעודי" הנאמר בדברי רבנו ז"ל (בסימן רפב), עין שם כל הענין, שצריך האדם למצא בעצמו איזה זכות ונקדה טובה, וכן בחברו, בבחינת (תהלים לז, י): "ועוד מעט ואין רשע" וכו', שעל־ידי־זה הוא נכנס באמת בכף זכות ויכול לזכות לתשובה.

על־כן כל מי שרוצה להוכיח, אפלו את עצמו - צריך לדקדק מאד שלא יפיל את עצמו, חס ושלום, יותר, על־ידי תוכחתו, שלא יחליש את דעתו ונשמתו על־ידי שיזכר את מעשיו הרעים, עד שיוכל לפל לגמרי, חס ושלום, על־כן צריך לדקדק להטות כלפי חסד - לחפש למצא בעצמו על כל פנים איזה נקדות טובות, והתוכחה תהיה בדרך חסד - לחזק את עצמו בהשם־יתברך ולבטח ברחמיו העצומים, שיש אצלו חסד כזה, שגם כל מעשיו הרעים יכולין להתהפך לזכיות, אפלו אם הרבה לפשע מאד מאד ימים ושנים הרבה, אף־על־פי־כן חסדי ה' כי לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם, כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות וכו' (תהלים קל, ז).

הכלל, שעקר התוכחה תהיה באפן שיחזק את עצמו, שיזכה להתעורר להשם־יתברך להתחיל מעתה להתקרב אליו יתברך, ולא שיקלקל, חס ושלום, יותר, על־ידי תוכחתו, שיפל, חס ושלום, יותר, שזה נמשך מחמת שנחלשת נשמתו וכו' כנ"ל. ותוכחה כזאת אין זוכין כי אם על־ידי צדיקי הדור שהם בבחינת 'משה', שזוכין לבחינת שיר של חסד הנ"ל, כנ"ל:

וזהו בחינת ציצית הקדושים שזכנו השם־יתברך כדי לזכר מצותיו ושלא נתור אחר לבנו וכו', שזהו בחינת תוכחה כנ"ל, כי על־ידי ציצית, שהוא בחינת 'חוט של חסד' הנ"ל, על־ידי־זה זוכין לבחינת התוכחה של הצדיקי אמת, שהם בבחינת 'משה', שעל־ידי תוכחתם נותנין ריח טוב בהנשמות, בבחינת: "נרדי נתן ריחו", שאפלו המעשים רעים נתהפכין לזכיות ונותנין ריח טוב כנ"ל.

ועקר ריח הטוב של התורה ומצו‍ת נרגש בהבגדים (זהר בלק קפו.), שהם בחינת לבושין של הנשמה, בחינת 'חלוקא דרבנן', ועל־כן על־ידי העברות, חס ושלום, נעשים 'בגדים צואים' (זכריה ג, ג), חס ושלום. ו'בגדים צואים' זה בחינת ריח רע של המעשים רעים, שהריח נמשך בהבגדים דיקא, כי כפי עבודתו של אדם - כן הלבושין שלו לטוב או להפך, ועקר הוא הריח כנ"ל, שעל־ידי מעשים רעים, חס ושלום, הלבושין שלו מעלין ריח רע, בחינת 'בגדים צואים' כנ"ל.

ולהפך, על־ידי מצות ציצית שהם תקון הבגדים על־ידי־זה זוכין לבחינת תוכחה הראויה הנ"ל, שעל־ידי־זה הבגדים והלבושין מעלין ריח טוב, בבחינת (שיר־השירים ד, יא): "וריח שלמותיך כריח לבנון". וזה שדרשו רבותינו ז"ל (רש"י שם): "וריח שלמותיך" - 'ריח המצו‍ת התלויות בבגדים כגון ציצית' וכו', כי ציצית הוא בבחינת תוכחה הטובה הנ"ל, שעל־ידי־זה מעלה ריח טוב, ועקר הריח בבגדים - שהם הלבושין הנעשין כפי עבודתו כנ"ל, שזהו בחינת "וריח שלמותיך" דיקא, כנ"ל.

וזהו (תהלים מה, ט): "מור ואהלות קציעות כל בגדתיך", 'בגדתיך' דיקא, כי הבגדים מעלין ריח טוב על־ידי התורה והמצות כנ"ל. וזהו שדרשו רבותינו ז"ל (ירושלמי פאה פ"א ה"א): 'אל תקרי בגדתיך אלא בגידותיך, כל הבגידות שלך מעלין ריח טוב', הינו כנ"ל, זהו בחינת (שיר־השירים א, יב): "נרדי נתן ריחו" - 'עזב לא נאמר אלא נתן' (שבת פח:), שגם המעשים רעים והבגידות מעלין ריח טוב כנ"ל. וזהו: 'אל תקרי בגדתיך אלא בגידותיך', כי בגדתיך ובגידותיך שניהם אחד, כי דיקא על־ידי בחינת ריח הטוב של בגדתיך, שזהו על־ידי בחינת ציצית שהוא עקר תקון הבגדים, על־ידי־זה דיקא גם כל הבגידות מעלין ריח טוב, כי הציצית הם בחינת החוט של חסד הנ"ל, שעל־ידי־זה העונות נתהפכין לזכיות, וזוכין לבחינת "נרדי נתן ריחו", שגם המעשים רעים יעלו ריח טוב, כנ"ל.

וזהו בחינת חוט של צמר שהיה מלבין עו‍נות ישראל ביום הכפורים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא סח:). 'חוט' דיקא (עין שיר השירים רבה ד, יב), כי הוא בחינת חוטי הציצית, בחינת 'חוט של חסד' הנ"ל, שעל־ידי־זה העונות נתהפכין לזכיות, בבחינת "נרדי נתן ריחו" כנ"ל. וזהו (ישעיה א, יח): "לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאיכם וכו' ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו" - שמשם למדו רבותינו ז"ל שהיו תולין חוט ביום הכפורים וכו'. וזהו: "לכו נא ונוכחה" דיקא, 'ונוכחה' זהו בחינת תוכחה, כי רק השם־יתברך יכול להוכיח אותנו ברחמים, כי הוא מוכיח אותנו בבחינת התוכחה של משה הנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לתשובה שלמה, עד שהעונות נתהפכין לזכיות, בבחינת 'חוט של חסד' הנ"ל, שזהו בחינת "ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו", שהוא בחינת חוטי הציצית כנ"ל. וכן הצדיקים המתדבקים במדותיו ויודעים חסדי השם־יתברך - הם לבד יכולים להוכיח, כי הם מוכיחים בבחינת התוכחה הנ"ל, שעל־ידי־זה מוסיפין ריח טוב וכו', כנ"ל: