# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/67/4/

ועין מה שכתבתי בהלכות פריה ורביה הלכה ו', על־פי ענין הנורא הזה של תוספת השכנים אל הקבוץ הקדוש, עין שם באות י"ב י"ג, מבאר שם, שעל־ידי־זה יכולין לצאת רבוי הבריתות שהתחיב כל אחד מישראל, כי אין לך מצוה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמונה בריתות שהוא ברוך בכלל וברוך בפרט וכו' - ללמד וללמד לשמר ולעשות, כמבאר בסוטה בפרק 'אלו נאמרים' בדף ל"ז עמוד ב', עד שמסקו שם, שכל אחד מישראל התחיב את עצמו מצד הערבות בעד שש מאות אלפים וכו' מישראל - אלפי אלפי אלפים ורבי רבבות בריתות, כמבאר שם בסוף הסגיא: 'ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו', ועין שם בתוספות (ד"ה 'אמר רב משרשיא') ובהגהות רש"ל עצם רבוי רבבות הבריתות.

ובארנו בהלכות פריה ורביה הנ"ל, שכל זה זוכין לקים ולצאת ידי חובות הערבות על־ידי שמקרבין נפש, שהוא בחינת שכן, אל הקבוץ הקדוש, שעל־ידי־זה מתרבים הבתים עד אין חקר יותר ויותר מעצם רבוי הבריתות הנ"ל.

וכל זה זוכין על־ידי ציצית, שהוא בחינת קבוץ נדחים, בחינת תוספת השכנים הנ"ל. וזהו בחינת ארבעה חוטין שבכל אחד מהציצית שכופלין אותם ונעשין שמונה, וכל אחד מהחוטין צריך שיהיה שזור, ועל־כן הם ששה עשר [כמבאר בכונות מזה (ראה לעיל הלכות ציצית הלכה ג' אות ב)], וכל זה הוא בחינת הבריתות הנ"ל, כמבאר בהגמרא הנ"ל בענין הבריתות. וזה לשונם: 'תנו רבנן, ברוך בכלל ברוך בפרט וכו' - ללמד וללמד לשמר ולעשות הרי כאן ארבע, ארבע וארבע הרי כאן שמונה, שמונה ושמונה הרי שש עשרה, וכן בסיני' וכו'.

וכל זה מרמז במצות ציצית, שהוא בחינת קבוץ נדחים מארבע כנפות הארץ על־ידי הארבע ציציות שבארבע כנפות הטלית כנ"ל, כי בכל אחד מהציצית מרמז בחינת הבריתות הנ"ל, שבתחלה הם ארבעה, בחינת ארבעה חוטין שבציצית, 'ארבע וארבע הרי כאן שמונה', בחינת כפילות הארבעה חוטין שנעשין שמונה, 'שמונה ושמונה - הרי שש עשרה' בחינת שזירת החוטין שנעשין ששה עשר, כנ"ל.

וגם הציצית הם משלשין בכמה בחינות, כי צריכין שיהיה 'שליש גדיל ושני שלישי ענף' (מנחות לט.), וכן בכל חליא הוא שלש כריכות (שם), וכן צריכין לתלותם בתוך שלש אצבעות (שלחן ערוך ארח חיים סימן יא סעיף ט), כל זה הוא בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל שם: שכל אלו השש עשרה בריתות נשנו בסיני וכן בערבות מואב וכו'. נמצא, ארבעים ושמונה בריתות על כל מצוה ומצוה וכו', נמצא, שהשש עשרה בריתות הנ"ל הם משלשין כנ"ל. וזהו בחינת מה שהציצית, שהם שש עשרה כנ"ל, הם משלשין בכמה בחינות, כנ"ל.

וזהו בחינת מה ש'ציצית' עולה שש מאות, כנגד שש מאות אלף נפשות ישראל כמו שכתוב בכונות (דרושי הציצית פרק ד). וכן הם כנגד תרי"ג עם החליות והקשרים, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל (רש"י מנחות מג:). כי כל זה הוא ענין הנ"ל של הערבות, שמסקו שם, שכל אחד מישראל התחיב באלפים ורבבות בריתות כמספר תרי"ג פעמים שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, וצריכין לכפל עוד ארבעים ושמונה פעמים כל הנ"ל. ולמאן דאמר 'ערבא דערבא' צריכין לכפל עוד שש מאות אלף וכו' בכל הנ"ל, ועין שם בהלכות פריה ורביה הנ"ל שם בארנו קצת בענין זה.

וכל זה אי אפשר לצאת כי אם על־ידי תוספות שכנים קדושים הנ"ל, שהם בחינת קבוץ נדחים, שזה נעשה על־ידי הציצית הקדושים כנ"ל. ועל־כן הם תרי"ג כנגד תרי"ג מצות וכנגד שש מאות אלף מישראל ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים שעולים גם כן תרי"ג, כי שלשת אלפים וחמש מאות וחמשים עולים בדרך כלל י"ג, ות"ר אלף הם בבחינת ת"ר, סכום הכל עולה תרי"ג, כי תרי"ג מצות, שהם כלל התורה, הם בחינת כלל נפשות ישראל שכלם משרשים בתורה, כידוע (זהר חדש שיר השירים)

וכל זה כלול במצות ציצית שעולה תרי"ג כנגד כל הבחינות הנ"ל, כי הם כלולים מכל הבריתות הנ"ל שנכפלים ארבע וארבע שמונה ושמונה וכו' ומשלשין וכו' ועולין תרי"ג, עד שכלולין מכל האלפים ורבבות רבבות בריתות הנ"ל - שיוצאין ידי חובתן על־ידי תוספות שכנים כנ"ל, שהוא בחינת קבוץ נדחים מארבע כנפות הארץ, שזוכין על־ידי מצות ציצית כנ"ל.