# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/67/8/

וזה בחינת 'פרשת שקלים' (שמות ל, יב): "כי תשא את ראש בני ישראל" וכו'. והדבר תמוה, מאחר שהמנין מסכן שיוכל לשלוט הנגף על־ידי־זה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות סב:) למה צוה למנותם ושיתנו שקלים כפר נפשם, לא יכתוב לא ה' ולא ו' (פסחים ה.), לא ימנה אותם כלל, וכבר הרגישו בזה המפרשים בזה, אך עקר המנין של ישראל הוא בבחינה הנ"ל, בשביל להרבות ולהגדיל בתי התפלה עד אין קץ וחקר על־ידי תוספת נפש על נפש שנתוספין על־ידי המנין, שעל־ידי־זה מתרבין הבתים הקדושים בכל פעם בלי שעור כנ"ל, על־כן הזהירם למנותם על־ידי השקלים דיקא, ולא ימנה אותם כך כפשוטו, שלא יהיה בהם נגף ששולט על־ידי המנין.

כי ישראל עם קדוש הם למעלה מהמנין, כי הם נכללין כלם במקור האחדות, כמו שאומרים (תפלת מנחה לשבת): "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". ועקר המנין והחשבון הוא אצל העובדי כוכבים, שהם בבחינת רבוי, בבחינת (קהלת ז, כט): "בקשו חשבונות רבים". וכמו שפרש רש"י (בראשית מו, כו): עשו היה לו ששה נפשות ונקראים 'נפשות' לשון רבים, ויעקב היה לו שבעים נפש ונקראים כלם 'נפש' אחד.

אבל באמת מחמת זה שכל נפשות ישראל חשובים נפש אחד, מחמת זה דיקא צריכין שישראל יתרבו מאד כחול הים, כי כל מה שישראל מתרבין - יותר מתגדל כבודו ושמו יתברך יותר, בבחינת (משלי יד, כח): "ברוב עם הדרת מלך", ונכללין יותר באחדותו יתברך, ובשביל זה צוה למנותם, לגלות רבוי מספר נפשות ישראל שהם שש מאות אלף ויותר, כדי להגדיל שמו וכבודו יתברך על־ידי־זה, לפרסם ולהודיע לבני האדם גבורתיו שנמצאים שש מאות אלפים נפשות המיחדים שמו תמיד ונכללין באחדותו יתברך,

אבל תכף כשמונים את ישראל - יכול להתעורר קטרוג והתגרות הסטרא אחרא, חס ושלום, שאחיזתם בבחינת רבוי ומנין וחשבון, בבחינת "בקשו חשבנות רבים", עד שאפשר שתתגבר סטרא דמותא חס ושלום, כי יאמרו: מה אתם מתפארים ברבוי החשבון שלכם? הלא אנו מרבים יותר בכפלי כפלים, כי כל אמה ואמה מהם מרבה יותר במספר הפשוט מישראל, כמו שכתוב (דברים ז, ז): "כי אתם המעט מכל העמים". ועל־כן יש חשש שהם יתגברו, חס ושלום, על־ידי הרבוי שלהם ויתגרו במנין של ישראל ויקטרגו עליהם על־ידי־זה, עד שתוכל לשלוט הנגף שהוא סטרא דמותא ששם אחיזתם.

על־כן צוה שלא למנות את ישראל, כי אם על־ידי השקלים כפר נפשם שצוה שיתנו בשביל המשכן, שהוא בית התפלה, בחינת (ישעיה נו, ז): "כי ביתי בית תפלה". וגם כי עקר השקלים נתנו בשביל האדנים (מגלה כט.) שהיו מאה, שהם בחינת מאה ברכות, כמובא (תקוני זהר קלא:), שהם בחינת כלל התפלה, הינו כי על־ידי־זה שמונין אותם על־ידי השקלים שנותנין בשביל הקמת המשכן, שהוא בחינת הקמת התפלה, שכל הבתים המרבים מאד הנבנין על־ידי תוספת נפשות ישראל כנ"ל, כלם כלולים במשכן ובית המקדש שכלול מכל בתי התפלה הנ"ל [וכמבאר בזה במקום אחר (בהלכות בית הכנסת הלכה ו' אות יב)], על־ידי־זה נעשה, על־ידי המנין תקון נפלא מאד, עד שהסטרא אחרא אינם יכולים להתגרות ולקטרג ולהתגבר על ישראל מחמת עצם רבוים, שהם מרבים הרבה ממנין ישראל בפשיטות, כי עתה על־ידי השקלים שנתנו בשביל המשכן שהוא בית התפלה - על־ידי־זה כל הנפשות מתיחדין ונצטרפין יחד בבחינת רבוי הצרופים הנ"ל, שכל מה שנתוסף נפש נתרבין הצרופים בלי שעור, [כמבאר לעיל ובהלכות פריה ורביה הנ"ל (אות יב) באור ענין זה, עין שם] - עד שהצרופים של שש מאות אלף נפשות אין הפה יכול לדבר והלב לחשב, כמובן למעין בחשבון הנ"ל.

ואזי בודאי כל השבעים עכו"ם מתבטלין בבטול גמור, כנגד רבוי הבתים הנעשין על־ידי נפשות ישראל שמצטרפין בצרופים הנ"ל, על־ידי השקלים שנתנו בשביל תקון בתי התפלה כנ"ל, ועל־כן אין להם שום כח לקטרג, כי כל רבוים של העכו"ם נחשבים כאין וכאפס נגד עצם רבוי הבתים של ישראל הנ"ל, בבחינת (ישעיה מ, יז): "כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו". כי העכו"ם הם בבחינת עלמא דפרודא (עין זהר ויצא קנה.), ואין להם שום יחוד וצרוף, ועל־כן הם נקראים 'נפשות רבים' כנ"ל.

אבל 'ישראל גוי אחד', כל מה שהם מתרבין הם מתיחדין ומצטרפין בצרופים הרבה מאד הנ"ל, ונכללין יותר במקור האחדות ששם מקור החיים, כמו שכתוב (תהלים לו, י): "כי עמך מקור חיים". ועל־ידי־זה הם נצולין מסטרא דמותא, בבחינת (שמות ל, יג): "ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם", כי אין הרבוי של העכו"ם יכול להתגבר על מנין של ישראל שהוא מעט נגדם, כי על־ידי רבוי הצרופים הנ"ל שנעשין על־ידי השקלים שנתנו בשביל בתי התפלה וכו' כנ"ל - על־ידי־זה כל רבוים של העכו"ם נתבטלין כאין וכאפס נגדם, וכנ"ל.