# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/63/4/

ואזי חסד מתגלה, הינו אהבה ורצון וכסופין דקדשה להשם־יתברך. וצריכין להוציא הכסופין בפה, וזה עקר בחינת התפלה שהיא עבודה שבלב, בחינת דבקות והשתוקקות וכסופין, וצריכין להוציא התפלה בפה, כדי להוציא הכסופין בפיו, כדי שתצא הנפש מכח אל הפעל, שעל זה נסדר סדר התפלות, כמו שכתב רבנו ז"ל שם. ואיתא שם באמצע התורה, שעל־ידי השתוקקות והכסופין הנ"ל נעשה בחינת זווגין וכו', כי מה שהוא נכסף להדבר שבקדשה זה בחינת אתערותא דלתתא, ועביד נפש נוקבא. ואזי חוזר הדבר שבקדשה ונכסף אליו, וזה בחינת 'אתערותא דדכורא עביד נפש דכורא', עין שם.

וזה בחינת ברכת כהנים בשעת התפלה, ואין הכהנים רשאים לעלות לדוכן עד שיקרא אותם השליח צבור (שלחן ערוך ארח חיים סימן קכח, סעיף ח) ואסמכוה אקרא (במדבר ו, כג): "אמור להם" (סוטה לח.), שצריכין דוקא לומר להם ולקרא אותם 'כהנים', ואז יעלו לברך את ישראל. וכן צריכין להקרות להם ברכת כהנים מלה במלה, ונסמך גם כן על מקרא הנ"ל "אמור להם", כמבאר בשלחן ערוך (שם סעיף יג).

הינו, כי התפלה שהיא בחינת דבקות והשתוקקות וכסופין דקדשה וכו' כנ"ל, הוא בבחינת אתערותא דלתתא, כי התפלה היא בחינת 'מלכות' כידוע (פרי־עץ־חיים תפלה הקדמה), שהוא בחינת אתערותא דלתתא, אתערותא דנוקבא כנ"ל. ואתערותא דלתתא צריך להיות קדם אתערותא דלעלא, כי על־ידי אתערותא דלתתא אתער לעלא (זהר ויצא קסד.).

והכהן כנגד כלל ישראל הוא בבחינת דכורא, בחינת אתערותא דלעלא, כי הכהן הוא בחינת הרב והצדיק שבדור כנ"ל, והצדיק וכל ישראל הם בבחינת דכר ונוקבא, כידוע (זהר לך לך פב.). ועל־כן החסד של הכהן שמשם כל הברכות כנ"ל, אין מתעורר להמשיך ברכה כי אם בשעת התפלה, על־ידי שקוראין אותו דוקא, כי צריכין אתערותא דלתתא תחלה כנ"ל. ועל־כן בשעת התפלה שהוא בחינת כסופין דקדשה וכו' כנ"ל, אז על־ידי הכסופין של התפלה שהוא בחינת אתערותא דנוקבא כנ"ל, על־ידי־זה מעוררין הכהן־איש־החסד שהוא בחינת אתערותא דדכורא, אתערותא דלעלא. וצריכין לקרותו בפה דיקא, כמו שכתוב: "אמור להם", כי עקר יציאת הנפש מכח אל הפעל הוא על־ידי הפה, בבחינת (שיר־השירים ה, ו): "נפשי יצאה בדברו", כנ"ל במאמר הנ"ל, ואזי כשקוראין הכהן בפה בשעת התפלה, אזי נתעורר גם החסד העליון, בבחינת אתערותא דלעלא, שהוא בחינת כהן איש החסד. ואזי הכהן עולה ומברך את ישראל, כי על־ידי־זה נשלמין כל הברכות כנ"ל.

וזהו גם כן מה שמקרין את הכהן מלה במלה כל ברכת כהנים (שלחן ערוך ארח חיים סימן קכח, סעיף יג). כי הכהן הוא בחינת אתערותא דלעלא, שמתעורר דיקא על־ידי אתערותא דלתתא כנ"ל, ועל־כן צריך המתפלל להקרות תחלה את הכהן כל ברכת כהנים מלה במלה, ואז מתעורר הכהן, בחינת חסד העליון, בחינת אתערותא דלעלא, ומברך את ישראל, כנ"ל.

וזה בחינת מה שנוהגין לברך בברכת כהנים את היוצא לדרך. כי על־ידי ברכת כהנים נתתקן הדרך מכל היסורין וצער שיש לאדם בדרכים, כי כל היסורים שיש לאדם בדרך הוא בסבת גלגלי הרקיע, והכל תלוי בברית, כמבאר היטב כל זה במאמר הנ"ל. ועל־כן על־ידי ברכת כהנים שהוא בחינת חסד שמתגלה על־ידי בחינת ברית כנ"ל, שעל־ידי־זה נשלמין כל הברכות שהם כנגד הגלגלים על־ידי אמונה שקיומה על־ידי ברית כנ"ל, על־כן על־ידי־זה נצול מכל צער ויסורין בדרך, כי הדרכים נתתקנים על־ידי בחינת ברית, שהוא בחינת ברכת כהנים, כנ"ל.