# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/64/3/

ועל־כן בגמר התפלה, והתפלה הוא בחינת נשמע, בחינת נסתר וכו' כנ"ל, ובגמר התפלה כשמגיעין לברכת רצה ומודים וכו' שהם גמר התפלה, כעבד שקבל פרס מרבו וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לד.) - ואז צריכים לזכות להשיג הנשמע, לעשות מהנשמע נעשה, דהינו לזכות לבחינת 'ירושלים - יראה שלם', וזהו בחינת ברכת 'רצה' שהוא בחינת יראה, כמו שאנו אומרים שם בעת שהכהנים רוצין לשא כפיהם, שאז אומרים שם: 'ושם נעבדך ביראה' וכו', וסיום הברכה: 'שאותך לבדך ביראה נעבד'. ועל־כן אז הכהנים עוקרין רגליהם בשביל נשיאת כפים (סוטה לח:; ארח חיים סימן קכח סעיף א), ואחר־כך מברכין את ישראל אצל 'שים שלום', ועקר הברכה הוא שלום שהוא סיום גמר ברכתם, כמו שאומרים: "וישם לך שלום". כי עקר נשיאת כפים של הכהנים הוא להמשיך בחינת חותם הידין שהוא בחינת 'ירושלים קריה נאמנה', שזוכין על־ידי התפלה שהוא בחינת נשמע כנ"ל. ועל־כן נושאין כפיהם בשעת תפלה דיקא. והעקר הוא אצל ברכת 'שים שלום', וזה עקר ברכתם, בחינת "וישם לך שלום" כנ"ל, הינו בחינת 'מאמר השלם' הנ"ל. כי עוקרין רגליהם בעבודה שהוא בחינת יראה כנ"ל, ואחר־כך מברכין בשלום, הינו בחינת 'יראה שלם', שהוא בחינת 'ירושלים קריה נאמנה', שזה עקר בחינת חותם הידין שממשיכין הכהנים דיקא על־ידי נשיאת ידיהם כנ"ל.