# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/64/4/

כי באמת הכל אחד, וזה תלוי בזה. כי מבאר בהתורה הנ"ל שצריכין לקבל שלמות האמונה מהצדיק הדור שהוא כלליות שבעה רועים וכו', וכן צריך כל אחד לקבל מהנשמה שלו כל ההארות וההשגות שהנשמה משגת, שהגוף גם כן ידע מזה. וכל זה אי אפשר לזכות כי אם על־ידי עזות דקדשה וכו', כמבאר שם. ולעזות זוכין על־ידי השמחה שהוא בחינת "נעשה ונשמע". ועקר שלמות השמחה הוא בחינת הנשמע כמו שכתוב שם. וצריכין בכל פעם לילך מדרגא לדרגא לעשות מהנשמע נעשה, ושיהיה לו נשמע גבוה ממנו וכו', וכן לעולם, עד שיהיה נכלל באין סוף וכו', ואז זוכה לשמחה, שעל־ידי־זה זוכין לעזות, ועל־ידי־זה זוכין לקבל ההארות וההשגות שהנשמה משגת, וכל כלליות העולם יכולין לקבל מצדיק הדור וכו', ואז זוכין לאמונה שלמה ונשלם חותם הידין וכו'. כל זה מבאר שם בהתורה הנ"ל.

ולכאורה לפום רהטא נראה, שאי אפשר לזכות להתקרב להנשמה שלו וכו' וכן לצדיק הדור וכו', כי אם על־ידי נעשה ונשמע העליון, דהינו שנכלל באין סוף וכו'. ואם כן לפי זה הדבר תמוה מאד, כי בודאי כשכבר זכה לנעשה ונשמע גבוה כזה דהינו שהשיג הנסתרות, אם כן כבר קבל הארות והשגות הרבה מהנשמה, כי השגת הנשמע בעצמו, דהינו השגת הנסתר, זהו בעצמו בודאי הארת והשגת הנשמה, ואיך שיך לומר שעל־ידי השגת הנשמע הזה יזכה לעזות, לשבר עזות הגוף, ולזכות להתקרב להנשמה ולהצדיק, כי בודאי כשכבר השיג נעשה ונשמע כזה, בודאי כבר שבר עזות הגוף, כי אם לאו, איך היה זוכה להשגת הנשמע כזה?

אך באמת הדברים קשורים זה בזה, כי בודאי השגת הנשמע זהו בעצמו ההארות וההשגות שצריכין לקבל הגוף מהנשמה, כלליות העולם מהצדיק כנ"ל, כי כל מה שמקבלין הגוף וכלליות העולם מהנשמה והצדיק, הוא בחינת נשמע ונסתר, שבתחלה היה נסתר מהם.

אך המשך הדברים וקשורם הוא כך, כי באמת 'נשמע' נקרא בעת שההשגה עדין נסתר ממנו, כי אחר־כך כשזוכה להשיג הנשמע, שוב אינו נקרא בשם 'נשמע', כי אם בשם 'נעשה', כי כשמשיג הנשמע אזי נעשה מהנשמע נעשה, ויש לו נשמע גבוה ממנו, וכן לעולם. ועקר שם נעשה ונשמע בכל דרגא ודרגא הוא בחינת נגלה ונסתר, בחינת תורה ותפלה. ועל־ידי־זה זוכין לבחינת שמחה, שהוא בחינת עזות דקדשה, שעל־ידי־זה זוכין לקבל כל ההארות וההשגות מהנשמה ומהצדיק, שזהו בעצמו בחינת השגת הנשמע בעצמו.

דהינו למשל, אדם פשוט העומד במדרגה התחתונה, ו'הנעשה' שלו הוא בחינת תורה בפשיטות, ו'הנשמע' שלו שהוא הנסתר, הוא גם כן איזה מדרגה קטנה הגבוה ממנו, כי הוא אינו יודע עדין שום דרך ועצה בעבודת ה'. וכל הדרכים והעצות הם בחינת 'נשמע', בחינת נסתר אצלו, שהוא בחינת תפלה דבקות, הינו שהוא צריך להתפלל הרבה להשם־ יתברך, ולבטל עצמו אליו יתברך, ולהרבות בהתבודדות ושיחות בינו לבין קונו ובתחנות ותפלות ובקשות וכו'. וכל זה הוא בחינת 'נשמע' שהוא בחינת תפלה, דהינו מה שמתפלל להשם־יתברך שיורהו השם־יתברך דרך ועצה ישרה לעבודתו יתברך, שעתה הדרך והעצה הזאת היא נסתר ממנו, בבחינת 'נשמע' כנ"ל. ואזי על־ידי־זה הדבקות והתפלה בעצמו שהוא בחינת 'נשמע', על־ידי־זה זוכין לבוא לשמחה, בחינת (ישעיה לה, י): "ושמחת עולם על ראשם" שנעשה מנעשה ונשמע כנ"ל, הינו מתורה ותפלה. כי על־ידי התורה הפשוטה שלומד לפי מדרגתו, ועל־ידי התפלה וההתבודדות שלו שפורש כפיו ומשתטח עצמו לפני השם־יתברך שיורהו דרך ועצה לעבודתו הנסתר ממנו, על־ידי־זה בעצמו זוכה לשמחה, ועל־ידי השמחה הזאת זוכה לעזות דקדשה כנ"ל, ואזי נשבר עזות גופו וזוכה לקבל הארות והשגות מהנשמה שלו, וכן מהצדיק הדור, הינו שמקבל מהם השגת הנשמע שהוא השגת הנסתר, הינו שמשיג עתה הדרך והעצה שהיה נסתר ממנו, ואז לפי השגתו כן נשלם האמונה, שהוא בחינת חותם הידין, שהוא בחינת 'ירושלים קריה נאמנה', שהוא בחינת 'יראה שלם', שזוכין על־ידי הנשמע שהוא בחינת יראה, 'מאמר השלם' כנ"ל, כי השגת הנשמע בעצמו זהו בחינת 'ירושלים קריה נאמנה', הינו בחינת שלמות האמונה שמקבלין מהצדיק ומהנשמה כנ"ל.