# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/64/7/

ועל־פי הדברים האלה מבארים היטב ענין נשיאת כפים בגמר התפלה בשלש אחרונות, כי התפלה הוא בחינת 'נשמע', דהינו שמתפללין להשם־ יתברך להשיג הנשמע והנסתר, כי עקר תפלתנו הוא בשביל זה שנזכה לרפואת הנפש ולפרנסתה, כמבאר בדברי רבנו ז"ל (בסימן יד). ואז בגמר התפלה, בגמר ברכות האמצעיות, שאנו בטוחים שהשם־יתברך שומע תפלת כל פה וימלא משאלותנו, כמו שאנו מסימין: 'ברוך אתה וכו' שומע תפלה', ואז מתחילין לסדר שלש אחרונות כעבד שקבל פרס מרבו וכו'. ועל־כן אז מזכירין יראה, כמו שאומרים: 'שאותך לבדך ביראה נעבד', כי היראה הוא בחינת 'מאמר השלם' כנ"ל, שזוכין להשיג על־ידי התפלה, שאז מתחיל להיות נשלם בנין ירושלים שהוא בחינת חותם הידין כנ"ל. ועל־כן אז הכהנים עוקרין רגליהם לנשיאת כפים וכנ"ל.

ואחר־כך אומרים 'מודים' וכו' וכורעין במודים, ומודים להשם־יתברך על כל הנסים והנפלאות שעושה עמנו בכל יום ובכל עת וכו', כמו שאנו אומרים: 'מודים אנחנו וכו', ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך' וכו'. ועקר ההודאה הוא על ישועת הנפש, על הנסים והנפלאות והטובות שהשם־יתברך עושה עם כל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל עת ושעה, שמסבב סבות לטובתו בכל עת, באפן שסוף כל סוף יהיה לו תקון לנצח על כל פנים, ואם ירצה יוכל לזכות על־ידי־זה למעלות גדולות ונפלאות, בכל עת שירצה להתעורר לשוב להשם־ יתברך.

כי ה' יתברך טוב לכל תמיד ורחמיו על כל מעשיו, וזה ידוע שעקר הרחמנות והטובות אמתיות הוא טובה הנצחיית - לזכות להתקרב לעבודתו יתברך באמת, וחוץ מזה הכל הבל. ובודאי אין עקר רחמי השם־יתברך לתת להאדם פרנסה ובריאות וכיוצא בזה, כי מה יתרון לו בכל זה? אם לא יזכה חס ושלום על־ידי־זה להתקרב אליו יתברך, כי בודאי אין זה נקרא טובה ורחמנות אם יתנו לאדם אלף אדומים או יותר במתנה, ואחר־כך יכו וייסרו אותו בענויים קשים ומרים כמה מאות שנים. ובפרט השם־יתברך שהוא יודע כל העתידות, ומי יודע כמותו שכל העולם הזה הבל וריק כצל עובר, ואין שום טובה של העולם הזה נקראת בשם טובה כלל, ואין שום טובה ורחמנות נקראין בשם טובה כי אם כשיצמח מזה איזה טובה וישועה לעבודת השם־ יתברך. וכל הטובות והנסים והנפלאות שהשם־יתברך עושה עמנו בכל יום ובכל עת, הכל הוא רק מה שהוא יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח לעולם, והוא מסבות מתהפך לפעלם (איוב לז, יב), באפן שיזכה האדם למה שיזכה אם ירצה, ואם לאו, על כל פנים לא יהיה נאבד לגמרי. כי השם־יתברך נתן הבחירה לאדם, אך אף־על־פי־כן אמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל:): 'בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו היה נופל בידו' וכו', ומי שנכנס איזה זמן בעבודת ה', יכול לראות מרחוק פלאי פלאות נסים ונפלאות שהשם־יתברך עושה עם כל אחד ואחד, באפן שישאר קים בקדשת ישראל וכו'.

והכלל, שעקר הנסים והנפלאות שאנו משבחין להשם־יתברך שזהו בחינת 'מודים' כנ"ל, עקר ההודאה הוא על ישועות הנפלאות של הנפש, שעושה עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות בכל יום ובכל עת ובכל שעה, באפן שנזכה לבלי להתרחק ממנו חס ושלום. ולא די שאין מרחק אותנו בעו‍נותינו הרבים, אף גם בעצם רחמיו המרבים הוא מהפך הירידה לעליה, העו‍נות לזכיות, ועושה עמנו נסים ונפלאות נוראות בכל עת, באפן שנזכה בכל פעם לצאת מאפלה לאורה, מחשך לאור גדול, שזהו בחינת הנס של חנכה ופורים שמזכירין בברכת נסים, שהוא מה שזכו כלל ישראל להכניע מלכות יון, וכן המן הרשע, ימח־שמו, שכלם נתקנאו בישראל ורצו לבטלם מעבודתם, והמן הרשע מחמת קנאה זאת רצה לכלותם לגמרי, חס ושלום, והשם־יתברך ברחמיו העצומים הפך מיגון לשמחה, שהפך הדבר בהפך ממש, שלא די שלא נתקימה מחשבתם הרעה, חס ושלום, אף גם זכינו שנתוסף לנו על־ידי־זה שני ימים טובים קדושים שהם חנכה ופורים, שאנו זוכין לקבל בהם הארות גדולות ונפלאות, ולקים בהם מצו‍ת חדשות שנתחדשו על־ידי הנסים אלו, שהם הדלקת נר חנכה וכו' ומקרא מגלה וכו'. נמצא שנתהפך הירידה שהיו ישראל מרודים אז מאד מאד, והשחרו פניהם כשולי קדרה וכו' (מגלה יא.), עתה נתהפך בהפך ממש, ונתהפך מירידה לעליה גדולה, שזכינו לאור גדול כזה, למצו‍ת קדושות וימים קדושים כאלו.

וכן הוא בכל אדם ובכל זמן, שבכל יום ובכל עת, ערב ובקר וצהרים, השם־יתברך עושה עמנו נסים ונפלאות אמתיות, באפן שנזכה לבלי לפל לגמרי, חס ושלום, כמו שרוצה הבעל דבר בכל יום, חס ושלום, אדרבא, ברחמיו העצומים הוא מהפך לנו בכל עת הירידה לעליה גדולה וכנ"ל: