# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/64/8/

וזהו עקר ברכת מודים, וזהו בחינת הכריעה של מודים. כי הכריעה וההשתחויה שמודים להשם־יתברך כשנצולין מהצרה של הנפש, שזה עקר הצרה, חס ושלום כנ"ל, זהו בעצמו בחינת הירידה שנתהפכה לעליה. כי הירידה הוא בחינת נפילה, בחינת (תהלים עג, ב): "כמעט נטיו רגלי", והוא בחינת (שם מד, כו): "כי שחה לעפר נפשנו, דבקה לארץ בטננו". ואז צריכין להשתטח לפני השם־יתברך בכריעה ובהשתחויה, בתחנה תפלה בקשה, בבחינת (איכה ג, כט): "יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה".

ואז כשהוא חזק בזה, כמבאר אצלנו במקומות אחרים באריכות (הלכות תפלין הלכה ה' אות מג; ברכת השחר הלכה ה' אות פז; קריאת שמע הלכה ה' אות יד), אז זוכה שיתהפך הירידה לעליה גדולה, שזהו בחינת הכריעה של מודים, שאז כורעין בהודאה, שמרמז שהנסים והנפלאות שזכינו להנצל ממה שנצלנו ולשבר עזות הגוף, עד שאנו זוכין להמשיך עתה הארת והשגת הנשמע שהוא בחינת 'יראה שלם' כנ"ל, כל זה ז כינו על־ידי הירידה שהוא תכלית העליה, שזה בחינת הכריעה, כי הירידה נתהפכה לבחינת כריעה והשתחויה להשם־יתברך, שאז מקבלין אור גדול, כידוע, מגדל עצם האורות הנוראות הנמשכין על־ידי הכריעות של התפלה, ובפרט על־ידי כריעת מודים.

נמצא, שברכת מודים והכריעה הוא בחינת ירידה תכלית העליה הנ"ל. ואז נשלם בחינת השגת הנשמע הנ"ל, שהוא בחינת 'מאמר השלם', בחינת שלום. ועל־כן אז אחר ברכת מודים אז עולין הכהנים ונושאין ידיהם ומברכין את ישראל בשלום, כי אז זוכין לקבל בשלמות בחינת השגת הנשמע, שהוא בחינת 'מאמר השלם', בחינת שלום, שזהו בחינת חותם הידין, בחינת 'ירושלים קריה נאמנה', כנ"ל.

וזהו בחינת נשיאת כפים, הינו בחינת חותם הידין, שהוא בחינת האמונה שזוכין ישראל לקבל על־ידי ידים אלו, שזהו עקר הברכה, בחינת (משלי כח, כ): "איש אמונות רב ברכות", כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן כד). וזהו בעצמו בחינת 'מאמר השלם', שזהו בחינת 'ירושלים קריה נאמנה', 'יראה שלם', ועל־כן עקר הברכה הוא שלום וכנ"ל. וזהו (תהלים כט, יא): "ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", הינו על־ידי עזות דקדשה זוכין לשלום, בחינת 'יראה שלום', שהוא בחינת 'ירושלים קריה נאמנה', שזוכין לזה על־ידי עזות דקדשה, שזהו עקר הברכה, בחינת ברכת כהנים כנ"ל, שעקר ברכתם שלום, בחינת: "ה' יברך את עמו בשלום", אמן ואמן: