# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/65/12/

וזה בחינת כל פרשת פינחס. כי פינחס זכה לכהנה על־ידי שקנא על מעשה זמרי שפגם בברית, ופנחס קנא על זה והמשיך בחינת תקון הברית, ועל־ידי־זה זכה לכהנה, שהוא בחינת אהבה הקדושה השורה אצל הנקדה שהוא ברית שלום, כמו שכתוב (במדבר כה, יב): "הנני נתן לו את בריתי שלום" וכו', וכמבאר ענין זה של כהנת פינחס בהתורה הנ"ל, עין שם.

וכל מעשה פינחס היה תקון להכניע ולבטל קלפת בלעם מן העולם, שהוא פגם הברית, כמו שכתוב (שם לא, טז): "הן הנה היו... בדבר בלעם". כי בלעם היה פגום ומשקץ ומתעב בתאוה הזאת מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קה:), ונמשך כל ימיו אחר תאוה הזאת, ולא רצה להשתדל לבטל תאות לבו על־ידי דבורים קדושים, שהם בחינת שלש הנקדות הנ"ל, שצריכים לדבר דבורים קדושים בינו לבין קונו, ולדבר עם חברו ביראת שמים, ולדבר עם הצדיק וכו' כנ"ל, ואז יכול אפלו הגרוע שבגרועים לצאת מעמקות נפילתו, ולעלות ולהתקרב להשם־יתברך. ובלעם הרשע ותלמידיו אינם חפצים בזה, ולא די שנמשכין אחר תאות המשגל כל כך, אף גם אינם משתדלים לדבר דבורים קדושים בשלש בחינות הנ"ל. ולא די להם בזה, אף גם הם עושים מהפך אל הפך - שמטמאים דבור פיהם מאד על־ידי דבורים רעים של ליצנות ורכילות ולשון הרע ודברים בטלים ונבול פה, ובפרט על־ידי ליצנות ולשון הרע שמדברים על הצדיקי האמת ואנשיהם הכשרים, ועל־ידי־זה בודאי הם מתרחקים משלש נקדות הנ"ל, ועל־כן באמת הם משקעים בכל פעם יותר בתאוותם הרעות. ולא די מה שמזיקים להם בעצמם, אף גם על־ידי דבור פיהם הרע חס ושלום הם רוצים להזיק לכל ישראל. כי כמו שהצדיקים והכשרים מאירים הנקדות טובות בישראל על־ידי דבוריהם הכשרים והטובים, כמו כן להפך - על־ידי דבורים רעים של בחינת בלעם וסיעתו מרחיקים מאד מהנקדה.

וזה היה עצת קלפת בלק - להביא את קלפת בלעם על ישראל, הינו להזיק לישראל, חס ושלום, על־ידי דבורים רעים של המשקעים מאד בתאות נאוף החולקים על הצדיק בחינת משה, שהם בחינת בלעם וסיעתו כנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה כ, ד), ששאלו למדין על משה, ואמרו להם: אין כחו אלא בפה, אמרו: אף אנו נבוא עליהם באדם שכחו בפיו - הינו, שאמרו שכחו של הצדיק בחינת משה הוא רק על־ידי פיו, על־ידי שמאיר וממשיך הנקדות טובות על־ידי דבור פיו כנ"ל, על־כן אף אנו נבוא עליהם באדם שכחו בפיו - שהוא בלעם הרשע שמדבר בפיו דבורים להפך ממש מדבורים של הצדיק בחינת משה.

ועל־כן היו ישראל באמת בסכנה גדולה אז כששלח בלק אחר בלעם, כי הדבור יש לו כח גדול מאד מאד, בין בקדשה בין להפך, חס ושלום, וכמו שכתוב (מיכה ו, ה): "עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור" וכו', שנראה מדברי הפסוק שהיתה עצה עמקה מאד של הסטרא אחרא להביא את בלעם, אך השם־יתברך ברחמיו עמד בעזרתם והפך הקללה לברכה.

ועל־כן עמד המלאך בשלש מקומות, ואמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בלק ח), כי 'סימני אבות הראהו', כמובא בפרוש רש"י (במדבר כב, כו), כי שלשה אבות הם כנגד שלש נקדות הנ"ל, כמובא במקום אחר (הלכות מלמדים הלכה ד', אות ג'). הינו, שהראהו שהשלש נקדות שהם בחינת שלשה אבות שממשיכין הצדיקים ואנשיהם בדבור פיהם הקדוש - כחם עולה יותר על דבור פיו הטמא, ובודאי יכניעו אותו.

וזהו גם כן בחינת מה שאמרה האתון (במדבר כב, כח): "כי הכיתני זה שלש רגלים" ופרש רש"י: 'אתה מבקש לעקר אמה החוגגת שלש רגלים'. כי גם שלש רגלים הם כנגד שלש נקדות הנ"ל, כי השלש רגלים הם כנגד השלשה אבות, כמובא (שער הפסוקים בלק), הינו כנ"ל, שאמרה לו, שבודאי השלש נקדות של ישראל שממשיכין בדבור פיהם הקדוש, יתגברו כנגד דבור פיו הטמא כנ"ל. ועל־כן כשנתהפך הקללה לברכה ברכם שלש פעמים, כמו שכתוב (במדבר כד, י): "והנה ברכת ברך זה שלש פעמים", כנגד שלש נקדות הנ"ל שהתגברו בכחם על דבור פה של בלעם, עד שנתהפך הקללה לברכה: