# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/65/14/

וזה שנצטוו תכף אחר־כך למנות את ישראל (במדבר כו), כדי לעורר כח כל נפש ונפש מששים רבוא נפשות ישראל, כדי להמשיך בחינת הנקדה טובה שיש בכל נפש ונפש מישראל, כדי לטהר אותם מטמאת קלפת בלעם שהוא בחינת פגם הברית. כי בכל אחד ואחד מישראל יש בו נקדה טובה מה שאין בחברו, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. ועל־כן הצרכו למנות כל ישראל כל יוצאי צבא, כל היוצא ללחם מלחמות ה' בזה העולם, כדי לעורר כח הנקדה טובה של כל אחד כנ"ל.

וזה שפרש רש"י שם (במדבר כו, ה): "החנכי" - שמי מעיד עליהם על תקון הברית, כי ה' בראש יו"ד בסוף. הינו שעל־ידי הזכרת שמותם הקדושים נתעוררה הנקדה טובה שיש בהם בכל אחד ואחד, שהוא בחינת שמו יתברך, כי הנקדה טובה היא בחינת החלק אלוה ממעל שיש בכל אחד ואחד, שהוא בחינת שמו יתברך. ועל־כן בכל עת שיצאו מחל לקדש - מנאום, כי כשיצאו מטמאת מצרים - מנאום, וכשחטאו בעגל ונפלו - מנאום אחר־כך כשהיו צריכים להטהר מעו‍ן זה על־ידי מעשה המשכן, וכן כשנפלו על־ידי מעשה בלעם ומדין - מנאום אחר־כך כשנצלו מהם, כי המנין הוא לעורר הנקדה טובה שיש בכל אחד מישראל, שעל־ידי־זה נטהרין מכל הטמאות, וכנ"ל: