# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/65/15/

וזה שנסמך מיד אחר־כך ירשת ארץ ישראל, כמו שכתוב (במדבר כו, נג): "לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות" וכו'. כי אור הנקדה הקדושה נמשכת בכמה בחינות, כפי האדם והמקום והזמן. ובכלליות בני העולם עקר הנקדה הם כלל ישראל, ובין כלליות ישראל עקר הנקדה הוא הצדיק האמת. וכן במקום, כי גם בבחינת מקום יש נקדה טובה שהוא ארץ־ישראל שהיא הנקדה טובה של כל העולם, ובארץ־ישראל בעצמה יש עשר קדשות, ועקר הנקדה הוא נקדת אבן שתיה, שהיא הנקדה של ארץ ישראל, שהיא נקדת כל העולם.

וכן בזמן, כי בכל יום ויום יש בו נקדה טובה, כי 'לית יום דלית בו טוב' (זהר נשא קכג.). אך הנקדה של כלל הזמן, כלל שבעת ימי בראשית הוא שבת, שהיא הנקדה שמאיר בכל ששת ימי המעשה שבהם נברא העולם, והנקדה של כל השנה והחדשים, הם ראשי חדשים וימים טובים, ועקר הנקדה של כל השנה ושל כל הימים טובים הוא יום כפור, כמו שכתוב (תהלים קלט, טז): "ימים יצרו ולו אחד בהם" - 'זה יום כפור' (תנא־דבי־אליהו רבה פרק א), שבו נכנס הכהן גדול שהוא בחינת צדיק הדור, בחינת נקדה הכללית, למקום האבן שתיה שהיא נקדת העולם. נמצא, שאז נכללו כל הנקדות טובות הכלליות של הצדיק והמקום והזמן, ועל־כן אז הוא מחילת וכפרת כל העו‍נות, מחמת שאז מאירה עצם הנקדה ביותר ויותר על־ידי כל הבחינות הנ"ל של אדם ומקום וזמן, ועל־ידי־זה מאירה ביותר האהבה הקדושה ששורה אצל הנקדה, שעל־ידי־זה מחילת כל העו‍נות, בחינת (משלי י, יב): "על כל פשעים תכסה אהבה", וכנ"ל.

ועל־כן נסמכה ירשת ארץ־ישראל בפרשת פינחס אחר מנין בני ישראל (במדבר כו), כי ארץ־ ישראל הוא בחינת נקדת המקום, כי שם בארץ־ישראל זוכין בני ישראל - שיקבל כל אחד ואחד אור הנקדה שלו כפי חלקו בארץ ישראל, ועל־כן נסמכו זה לזה: