# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/65/16/

ואחר־כך נסמכה הפרשה של הסתלקות משה. כי משה הוא צדיק הדור, בחינת נקדה הכללית, והוא נתן התורה לישראל שהוא בחינת הנקדה כנ"ל, והוא היה צריך להכניס את ישראל לארץ־ישראל ששם נקדת העולם, ושם עקר מקום הקדשה לקבל שם אור הנקדה הקדושה שהוא אור התורה, כי עקר קבלת אור התורה בשלמות הוא בארץ־ישראל, כידוע, ואז היה מתתקן הכל. אבל על־ידי פגם בני ישראל, גרמו שגם משה נכשל בהכאת הצור במי מריבה, שעל־ידי־זה נגזר שלא יכנס לארץ.

ועקר פגם הכאת הצור היה בחינת פגם הדבור, כמו שכתוב בפרשה זאת (במדבר כ, כד): "כאשר מריתם פי במי מריבה" וכו', כי עקר הפגם היה על שלא דברו אל הסלע כמו שצום השם־יתברך (שם): "ודברתם אל הסלע", שבזה היו מראים גדל כח הדבור שלהם, שיש לו כח להוציא המים בגשמיות ורוחניות, כי כמו שהיו מוציאים מים בגשמיות, כך היו מוציאים מימי דעת התורה ברוחניות. ועל־ידי־זה היה נתקדש שם שמים, כי היו הכל רואים גדל כח הדבור, והיו הכל משתדלים להמשיך הקדשה על עצמם על־ידי הדבור, שעל־ידי־זה ממשיכין אור הנקדה, שעל־ידי־זה עקר ההתקרבות להשם־יתברך כנ"ל. וכל זה גרם המריבה והמחלקת, בחינת 'מי מריבה', שעל־ידי־זה בלבלו גם דעת משה, כמו שכתוב (קהלת ז, ז): "כי העשק יהולל חכם" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה ו, ב).

כי הנקדה הקדושה היא בחינת שלום, בחינת 'ברית שלום', כי עקרה תלויה בשלום, כי מי שאין משתדל להתבודד ולדבר בינו לבין קונו לעורר לבו להשם־יתברך, זה בחינת מחלקת, בחינת (הושע י, ב): "חלק לבם", כי לבו חלק מפיו, מבחינת הנקדה הקדושה. וכן, כשחס ושלום, אין שלום בין ישראל בין אדם לחברו, בודאי אין יכולין לדבר זה עם זה ביראת שמים מחמת המחלקת שביניהם. ואפלו כשאין מחלקת, אלא שאין האהבה בשלמות בין ישראל, שמצוים לאהב אחד את חברו כנפשו, כמו שכתוב (ויקרא יט, יח): "ואהבת לרעך כמוך", ובפרט החברים העוסקים בתורה שצריכים לזהר ביותר ויותר שיהיה ביניהם אהבה רבה, כמובא גדל האזהרה שהזהיר האר"י ז"ל (עין בספר שבחי האריז"ל) על אהבת החברים בלי שעור, וכשאין האהבה בשלמות - אינם יכולים לדבר זה עם זה כראוי, ואינם מאירים זה בזה אור הנקדה הקדושה, ומכל שכן וכל שכן כשחולקין, חס ושלום, על הצדיק האמת שהוא עקר הנקדה הכלליות של כל ישראל, וכשחולקים עליו, חס ושלום - אין יכולין לקבל אור הנקדה שלו.

נמצא, שעקר קבלת אור הנקדה הנ"ל הוא על־ידי שלום. ועל־כן על־ידי המחלקת והמריבה, בחינת 'מי מריבה', גרמו שגם משה טעה והכה את הצור ולא דבר בפיו, ועל־ידי־זה נגזר שלא יכנס לארץ ששם המקום לקבל אור הנקדה בשלמות. ואם היה משה נכנס עמהם לארץ - היו מקבלים ממנו שם אור הנקדה בשלמות, והיה נתתקן הכל, ובעו‍נותינו על־ידי המחלקת גרמו שלא נכנס משה עמהם לארץ ישראל, שעל־ידי־זה גלינו מארצנו וכו'.

וכן בכל דור ודור באים צדיקי אמת שהם בחינת משה, בחינת נקדה הכללית, שעל־ידי־זה מתקנים נפשות רבות ומחזירים אותם בתשובה, ובכחם הגדול היו יכולים לתקן הכל, אך על־ידי המחלקת גורמים מה שגורמים, רחמנא לצלן, המקום ירחם ויסלח להם, ויסבב סבות לטובה שיתתקן הכל.

ועל־כן בקש משה (במדבר כז, טז): "יפקד ה' אלקי הרוחת איש על העדה" וכו', ופרש רש"י: 'שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד'. הינו שיוכל להאיר הנקדה בלב כל אחד מישראל, כי הנקדה היא בחינת 'רוח אלקים', בחינת יוסף הצדיק שנאמר בו (בראשית מא, לח): "איש אשר רוח אלקים בו", ואז זכה לבחינת (שם מב, ו): "ויוסף הוא השליט", שהוא בחינת 'צדיק מושל', בחינת נקדה הכללית שמאיר בכל אחד מישראל, בחינת: 'שיודע להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד' כנ"ל: