# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/65/18/

וזה בחינת הודוי ונפילת אפים שאומרים תכף אחר התפלה. כי אחר התפלה אז הזמן להתודות על כל החטאים ולבקש עליהם מחילה וכפרה כמו ביום הכפורים, כי על־ידי התפלה מקשרין הלב אל הנקדה, שעל־ידי־זה נתבטלין כל החרפות לב, שהם בחינת כל החטאים והפשעים, בבחינת: "על כל פשעים תכסה אהבה" כנ"ל. ועל־כן עתה הוא הזמן להתודות על כל החטאים והפשעים ולבקש עליהם מחילה, מאחר שעתה נתעוררה האהבה שאצל הנקדה שמכסה על כל הפשעים שהם חרפות לב, נמצא שעתה הוא זמן סליחת עו‍נות, על־כן בודאי עתה צריכין להתודות עליהם ולבקש מחילה עליהם, כמו ביום הכפורים שהוא זמן סליחת עו‍נות, מחמת שאז עקר הארת הנקדה, כי אז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים לנקדת אבן שתיה וכו' כנ"ל, ואזי ביום הכפורים צריכין להתודות ולבקש מחילה על כל החטאים, כמו כן עתה אחר התפלה שאז מאירה הנקדה על־ידי עבודת התפלה כנ"ל, שעל־ידי־זה נמחלין כל העו‍נות כנ"ל, על־כן בודאי צריכין אז להתודות ולבקש מחילה, כי בזמן הסליחה והמחילה צריכין להתודות ולבקש מחילה כמו שעושין ביום הכפורים וכנ"ל.

וזה בחינת נפילת אפים - זה בחינת גדל הבושה והחרפה שאנו מתבישין בעצמנו לפני השם־ יתברך על עצם פשעינו שהרבינו לפשע לפניו, והוא ברחמיו מעורר אהבתו וסולח לנו, ומכסה על כל פשעינו באהבתו הגדולה, ועל זה אנו מתבישין בעצמנו מאד לפניו. וזהו בחינת נפילת אפים, שאנו מפילין עצמנו לארץ ומכסין פנינו מגדל החרפה והבושה לפניו, על עצם חסדו אשר עושה עמנו ומכסה פשעינו באהבה ומעביר חרפתנו. כי כן צריכים, שדיקא בעת שהשם־יתברך עוסק למחל פשעינו ולהעביר חרפתנו ובשתנו, אז דיקא אנו צריכין להתודות ולהתביש בעצמנו מאד מאד על עצם פשעינו, ועל גדל חסדו שעושה עמנו באהבתו. וכן מבאר בכמה פסוקים, שבעת שימחל השם־יתברך עו‍נותינו למען אהבתו, אז נתביש לפניו מאד, כמו שכתוב (יחזקאל טז, סג): למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי לך לכל אשר עשית, וכן בקפיטל ל"ו שמדבר שם מגדל החסד שיעשה עמנו השם־יתברך ויטהרנו מכל טמאתנו, כמו שכתוב: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכו', ומספר שם רבוי הטובות נפלאות שיעשה עמנו למען חסדו ואהבתו לבד, מסים שם: וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים ונקטתם בפניכם וכו', בושו והכלמו מדרכיכם וכו', וכן בכמה מקומות.

וזהו בחינת נפילת אפים אחר התפלה. כי כל עבודת התפלה לקשר הלב אל הנקדה כדי לעורר האהבה ששורה שם, שעל־ידי־זה השם־יתברך מכפר על כל פשעינו כנ"ל, על־כן עתה העת להתודות על חטאתינו ולבקש עליהם מחילה, ולהתביש בעצמנו הרבה על מעשינו הרעים שעשינו נגדו יתברך, ועל עצם אהבתו וחסדו שעושה עמנו, שזהו בחינת נפילת אפים, שמפילין עצמן לארץ ומכסין פנינו מחמת הבושה כנ"ל, ועל־ידי־זה הקדוש ברוך הוא מרבה לסלח עו‍נותינו. כי עקר התשובה היא הבושה, כמובא במקום אחר (סימן ו' אות ב', סימן עב תנינא), וכל מה שאנו מתבישין עצמנו ביותר - כמו כן הוא יתברך מרבה לסלח ולמחל חטאתינו ביותר, כי השם־יתברך רוצה שעל כל פנים נדע עו‍נותינו שפשענו נגדו, כמו שכתוב (ירמיה ג, יג): "אך דעי עו‍נך כי בה' אלהיך פשעת" וכו'.

גם על־ידי שאנו מפילין עצמנו לארץ, על־ידי־זה אנו ממשיכין אור הנקדה שבפה, בחינת "פי ידבר חכמות", לכל העולמות התחתונים ולכל המדרגות התחתונות עד דיוטא התחתונה מאד, כדי להעלות משם כל הניצוצות הקדושים שנפלו לשם על־ידי עו‍נותינו. כי מאחר שכבר קשרנו הלב אל הנקדה כנ"ל, שעל־ידי־זה נתבטל בחינת שבירת כלים שנפלו אל הבריאה, בחינת (תקוני זהר הקדמה דף יז.): 'בינה לבא', עתה צריכין להמשיך הארת הנקדה אל שאר העולמות ואל כל המדרגות התחתונות מאד, כי שם עקר אחיזת הקלפות שנתהוו משבירת כלים. כי בבריאה בעצמה אין להם אחיזה כל כך, ועקר התפשטותם הוא בשאר העולמות, קצת ביצירה וביותר בעשיה, מכל שכן למטה יותר רחמנא לצלן. וכשזוכין לקשר הלב אל הנקדה על־ידי שיחה בינו לבין קונו וכו' כנ"ל, שזהו בחינת עבודת התפלה, שעל־ידי־זה נתתקן השבירה, אזי יכולין להמשיך הארת הנקדה גם לכל שאר העולמות ולכל המדרגות התחתונות, להודיע ולהאיר בכלם אמתת אלקותו וקדשת תורתו הקדושה, ולהעלות כל הניצוצות שנפלו לשם על־ידי עו‍נותינו שגורמים בחינת שבירת כלים ביותר, רחמנא לצלן, כי עתה נתתקן בחינת השבירה על־ידי אור הנקדה שנתקשרה אל הלב על־ידי תפלותינו, וכנ"ל: