# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/65/24/

ואין קורין בתורה כי אם בצבור, דהינו ביו"ד, כמו שכתוב בשלחן ערוך (ארח חיים סימן קמג, סעיף א'): אין קורין בתורה בפחות מיו"ד וכו'. כי עקר שלמות התפלה הוא בצבור, דהינו כשיש מנין יו"ד, כי יו"ד בחינת הנקדה, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל, ואז כשיש מנין עשרה מאירין כל השלשה נקדות הנ"ל, כי מתפללין ביחד, ועל־ידי־זה מקבל הארה כל אחד מחברו, בבחינת 'ומקבלין דין מן דין', וכל אחד מקבל מניה וביה, וגם מאירה בהם נקדה הכללית של הצדיק, כי 'אכל בי עשרה שכינתא שריא' (סנהדרין לט.), שהוא בחינת הארת אור הצדיק שהוא בחינת השכינה, כי השראת שכינתו הוא על הצדיקים, כי הצדיקים הם מרכבתו של מקום. כי כשיש צבור אזי יורד שליח צבור לפני התבה, והשליח צבור צריך להיות המבחר שבעדה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית טז.), והוא בבחינת הצדיק, בבחינת הנקדה הכללית נגד כל המתפללין, כי הוא מוציא את כלם. ועל־כן כשיש מנין עשרה מאירין כל השלש נקדות הנ"ל, ואז קורין בתורה להמשיך עצם הנקדה מהתורה.

וצריכ ין לברך על התורה בצבור, אף על פי שכבר ברך בבקר ברכת התורה, וברכת התורה הוא: 'נותן התורה'. כי עקר קריאת התורה בברכותיה בצבור הוא להמשיך מחדש בחינת קבלת התורה, כי צריכין לעמד באימה ויראה ורתת וזיע בשעת הקריאה כאלו מקבלה עתה (ירושלמי מגלה פרק ד, הלכה א'; זהר ויקהל רו.). כי בשביל זה עקר הקריאה בצבור, כדי לתקן בחינת שבירת הלוחות שהוא בחינת שבירת הכלים, שהוא בחינת אותיות פורחות למעלה על־ידי מה שחטאו אז כנ"ל, דהינו שנסתלקה בחינת הנקדה שהיא בחינת העשרת הדברות, מהלוחות, שהם בחינת וא"ו, ועל־ידי־זה נשתברו כנ"ל, כי עתה אנו עוסקין להמשיך ולקשר הנקדה אל הלב שהוא בחינת לוחות, על־ידי עבודת התפלה, שזהו בחינת תקון שברי לוחות, כנ"ל.

ועל־כן צריכין לקרות בתורה בפה מלא דיקא, כדי להמשיך אור הנקדה של התורה על־ידי הדבור פה, בבחינת "פי ידבר חכמות" וכנ"ל. וזהו (משלי ד, כה): "כי חיים הם למצאיהם", ודרשו רבותינו ז"ל (ערובין נד.): 'למוציאיהם בפה' דיקא, כי אז דיקא הם חיים, כי בזה מתקנים בחינת שבירת לוחות שהיו האותיות פורחות מהלוחות, כי על־ידי הדבור מקשרים האותיות אל הלוחות, ואז הם חיים, בחינת (יומא עב:): 'זכה - נעשה לו סם חיים', הפך שבירת הלוחות שהם בחינת שבירת כלים, שמשם נמשך סטרא דמותא, כמו שכתוב (תהלים פב, ז) "אכן כאדם תמותון", שנאמר על מעשה העגל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה לב, ז). ומשם נמשך בחינת: 'לא זכה נעשית לו סם מות' (יומא שם), כי מי שאינו זוכה - אזי אינו רואה אור אותיות התורה שהוא בחינת הארת הנקדה, כי אור האותיות פורחין ממנו, ואז למודו בבחינת 'שברי לוחות', שמשם השכחה, שמשם סטרא דמותא כנ"ל, וכמבאר לעיל מזה (באות ו'), עין שם.

ועל־כן צריכין לקרות בתורה בצבור בשעת התפלה בפה מלא בספר תורה כשר שנכתב כדינו על הקלף וכו', ולקרותו בטעמים ונקדות, ולברך תחלה וסוף 'נותן התורה', ועל־ידי כל זה ממשיכין עלינו בחינת נתינת התורה מחדש, ומתקנים בחינת שבירת הלוחות, וכנזכר לעיל: