# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/65/27/

וזה בחינת מה שקורין הסדרא בכל שבוע מ'בראשית' עד 'לעיני כל ישראל', עד שגומרין את התורה בכל שנה. כי מבאר בהתורה הנ"ל, שצריך כל אחד לקשר את עצמו להנקדה השיך ללבו בעת הזאת וכו', כי הנקדה מאירה כפי העת והיום וכנ"ל. ועקר הנקדה הוא התורה כנ"ל, ועל־כן צריכין לקרות ולגמר הסדרא בכל שבוע, עד שיגמרו כל התורה בכל השנה וכן לעולם, כי הסדרא שבכל שבוע מנהגת כל השבוע, כי כל ימות השבוע מקבלין חיות מהנקדה שמאירה בהם על־ידי קריאת אותו הסדרא, כי כפי הנקדה שצריכין לקבל באותו השבוע - כן היא הסדרא שהולכת באותו השבוע, וכן מתנהג כל ימות השנה וכן לעולם.

נמצא, שכל ימות השנה מקבלין חיות מהתורה שהיא כלל הנקדה, וכל שבוע ושבוע מקבל מסדר מיחד, וכן כל יום ויום מפרשה מיחדת. כי שבעה פרשיות שבכל סדר הם כנגד שבעת ימי השבוע, שבכל יום ויום צריכין לקבל הנקדה מפרשה מיחדת, וכן בכל שבוע מסדר מיחד, וכן בכל שנה מכלל התורה שהוא כלל הנקדה כלל השנה. ועקר קריאת כל הסדר הוא בשבת, כי עקר הנקדה הוא שבת שקביעא וקימא שמאירה בכל ששת ימי המעשה כנ"ל. ועל־כן קורין שבעה קרואים בשבת, כנגד שבעת ימי השבוע, כדי להאיר הנקדה בשבת על־ידי התורה לכל ימות השבוע, וכנ"ל: