# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/65/30/

ועל־כן ביום הכפורים קורין ביותר דהינו ששה, כי קדשת יום כפור סמוך ביותר לקדשת שבת יותר מכל הימים טובים, והוא סמוך וקרוב לקדשת שבת בתכלית הסמיכה, בבחינת (מגלה ז:): 'אין בין יום הכפורים לשבת, אלא' וכו', נמצא, שאין ביניהם אלא חלוק מעט. כי ביום הכפורים מאירה הנקדה ביותר ויותר, כי הוא נקדת כל השנה, כמו שכתוב (תהלים קלט, טז): "ולו אחד בהם" כנ"ל. ועל־כן אז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים לנקדת האבן שתיה ששם הארון והלוחות, לכפר כל העו‍נות וכנ"ל. ועל־כן אז קוראים קרואים ביותר, דהינו ששה, וששה הוא בחינת וא"ו של המלאפום שנשלם אז בתכלית השלמות, ואז מקבל עצם הנקדה משבת שהוא בחינת שלמות הדעת והחכמה, בחינת יו"ד שהוא עצם הנקדה.

כי זה כלל בכל מקום, שכל הבחינות והמדות וכל התקונים הם בכלליות ובפרטיות, וכל בחינה ומדה ותקון כלולה מכלם, וכמבאר בדבריו ז"ל, בענין זה של המלאפום שהוא בכלליות ובפרטיות. ועל־כן אף־על־פי שבכל יום ויום מאיר בו הנקדה וכן בכל אדם ואדם, אף־על־פי־כן האדם הפשוט כנגד הרב והצדיק שמאיר בו הוא בבחינת ו', בחינת לב, והצדיק בבחינת יו"ד, בחינת הנקדה. וכן כל יום נגד יום הגדול ממנו במעלה, הוא בחינת ו' נגדו, כי יום הגדול בקדשה ממנו - הוא בחינת נקדה נגדו ומאיר בו.

אבל כל הימים אפלו כל הימים טובים - אינם בתכלית שלמות התקון אפלו בבחינת ו' של המלאפום, עד שנכללין ביום הכפורים, שהוא יום אחד בשנה שכלול מכל השנה, שאז נמחלין כל העו‍נות, כי הוא בבחינת נקדה נגדם, מחמת שקדשתו סמוכה לשבת מאד שהוא עצם הנקדה.

אבל כל קדשת יום הכפורים כנגד קדשת שבת הוא בבחינת ו' של המלאפום, שנשלם אז בתכלית השלמות, עד שמאירה בו בשלמות גדול עצם אור הנקדה של שבת קדש, שקדשתה קביעא וקימא. כי יום הכפורים אף־על־פי שקדוש מאד מאד ונקרא 'שבת שבתון', אף־על־פי־כן אין קדשתה קביעא וקימא כמו שבת, כי קדשת יום הכפורים תלוי בישראל, דהינו בבית דין שמקדשין החדש, ועל־כן גם ביום הכפורים מברכין 'מקדש ישראל ויום הכפורים' כמו בשאר ימים טובים, כי ישראל מקדשי להו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיז:).

אבל שבת קביעא וקימא, כי שבת עצם הנקדה שנמשכת ממנו יתברך בעצמו, כי 'שבת שמא דקדשא בריך הוא' (זהר יתרו דף פח:), ועל־כן יום הכפורים נגד שבת הוא בבחינת ו' של המלאפום, ושבת בחינת הנקדה כנ"ל. רק שביום הכפורים נשלמת בחינת הוא"ו בתכלית השלמות יותר מכל הימים טובים שבשנה, ועל־כן סמוכה אל הנקדה ביותר, כי כשהוא"ו שהוא בחינת הלב, בחינת הלוחות, נשלמין בשלמות - בודאי בקל מקבלין אור הנקדה שהוא בחינת יו"ד, בחינת עשרת הדברות, בחינת קדשת שבת.

ועל־כן ביום הכפורים נתנו הלוחות שניות שהם תקון של שבירת לוחות שנשתברו בראשונה. הינו כנ"ל, כי עקר בחינת יום הכפורים לתקן שבירת לוחות שמהם כל החטאים, כי ביום הכפורים מאירה הוא"ו בשלמות, שהוא בחינת לוחות בשלמות, הפך שברי לוחות, שעל־ידי־זה מקבלין אור הנקדה, בחינת עשרת הדברות שנחקקין עליהם, שיתקימו לעולם ולא יהיו האותיות פורחות עוד. ועל־כן אז נמחלין כל העו‍נות, כי נתבטלין אז כל החרפות לב וכו', על־ידי אור הנקדה שהוא תקון הכל, כנ"ל.