# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/65/5/

והנה מבאר על־פי התורה הזאת, שעקר התפלה כדי להאיר ולקשר הנקדה שהוא בחינת "פי ידבר חכמות", אל הלב שהוא בחינת "והגות לבי תבונות", שזהו בחינת 'מלאפום', בחינת 'צדיק מושל', כי ישראל מושלין בתפלתן להמשיך כל ההשפעות, רפואות ופרנסה, בני חיי ומזוני וכו', ואפלו לשנות הטבע. ועל־כן הם ח"י ברכאין דצלותא, כנגד בחינת 'צדיק חי עלמין', כידוע.

ומבאר בהתורה הנ"ל באות ו' וזה לשונו: ובחינת מלאפום יש בכלליות ובפרטיות, כי עשרת הדברות עם הלוחות הוא בחינת מלאפום, שהוא יו"ד, והלוחות הם וא"ו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא יד.) וכו'. והתורה עם העולם גם כן יו"ד וא"ו, כי התורה היא יו"ד, שנקראת (תהלים קיא, י): "ראשית חכמה", והעולם הוא וא"ו שנברא בששת ימי המעשה. וצדיק עם ישראל הם גם כן יו"ד וא"ו וכו'. ואצל כל אחד מישראל בפני עצמו יש גם כן בחינת יו"ד וא"ו, יו"ד על שם הפה, כמו שכתוב (תהלים מט, ד): "פי ידבר חכמות", וא"ו על שם: "והגות לבי תבונות", שהוא בחינת לוחות שהם וא"ו כנ"ל, כמו שכתוב (משלי ג, ג): "קשרם וכו' כתבם על לוח לבך" וכו', עין שם.

ועל־פי זה נוכל לבאר, שזהו בחינת ארבעה חלקי התפלה, שהם: קרבנות וקטרת שזהו בחינת עשיה. ופסוקי דזמרה, וקריאת־שמע וברכותיה, ושמונה עשרה שהם כנגד ארבעה עולמות, כידוע. הינו כי בהתורה הנ"ל הוא חושב בענין המלאפום ארבע בחינות כנ"ל, וכנגד זה הם ארבעה חלקי התפלה כנ"ל, כי התפלה עקרה להמשיך ולהאיר ולקשר הנקדה שהוא בחינת מלאפום כנ"ל.

כי בתחלה אומרים קרבנות וקטרת שהם לטהר עולם העשיה, כידוע, שעקר תקון וברור עולם העשיה הוא על־ידי הקרבנות וקטרת, ועל־ידי־זה נעשה בחינת המלאפום של התקשרות העולם אל התורה כנ"ל. כי קדם שמטהרין עולם העשיה, בודאי אין לו כח להתקשר אל התורה הקדושה, אבל על־ידי שאומרים קרבנות וקטרת, שבזה מטהרין ומבררין עולם העשיה מהקלפות, על־ידי־זה אנו מקשרין עולם העשיה שנברא בששת ימי המעשה שהוא בחינת וא"ו, אל התורה שהיא בחינת יו"ד.

ובשביל זה היו אנשי המעמד עוסקים בתורה בשעת הקרבנות (תענית כו.), כי עקר הקרבנות לטהר העולם ולקשרו אל התורה. ובשביל זה היו עוסקין בפרשת 'בראשית' שמדבר מתחלת הבריאה שברא את העולם בששת ימי המעשה, שעל־ידי־זה ממשיכין ומאירין בחינת הוא"ו הנ"ל, שיתקשר אל התורה שהוא בחינת יו"ד, בחינת 'בראשית'. כי בראשית הוא בחינת נקדה, כמו שכתוב (תקוני זהר תקון ה', דף יט.): "בראשית" - 'נקדה בהיכליה', בחינת (תהלים קיא, י): "ראשית חכמה". כי כשמעידין שהשם־יתברך ברא העולם בששת ימי המעשה, על־ידי־זה עקר הארת הנקדה שהיא 'חכמה', בחינת התורה, כי בה ברא העולם, כי 'באוריתא ברא קדשא בריך הוא עלמא' (זהר תרומה קסא.), שהוא בחינת 'חכמה', כמו שכתוב (תהלים קד, כד): "כלם בחכמה עשית".

וזה בחינת פרק 'איזהו מקומן של זבחים' שאומרים (טור שלחן ערוך, ארח חיים סימן נ, סעיף א'), כדי לברר ולהאיר כל הנקדות טובות שיש בכל המקומות של הבית־המקדש שיאירו בכל העולם, שעל־ידי־זה יש כח להעולם להתקשר אל התורה. כי עקר הארת עצם הנקדה הקדושה הוא בבית המקדש, שעקר יסודו על נקדת האבן שתיה, שהוא בחינת הנקדה הקדושה של העולם, ששם היה עומד הארון עם עשרת הדברות, ושם עקר התקשרות וכלליות העולם אל התורה. ומשם נמשך הקדשה לכל מקומות הבית־המקדש, ומשם לירושלים ולכל ארץ־ישראל שנתקדשה בעשר קדשות זו למעלה מזו (כלים א, ו), כנגד אור הנקדה שעקרה בחינת יו"ד, בחינת עשרת הדברות. וכל מה שהמקום סמוך יותר לנקדת האבן שתיה, הוא מקדש ביותר.

וכל קרבן לפי כפרתו - כן היה לו מקום בבית המקדש לשחיטתו ולזריקתו וכו'. כי עקר כפרת כל העו‍נות הם על־ידי אור הנקדה, ששם אור האהבה הקדושה שורה, בבחינת (משלי י, יב): "על כל פשעים תכסה אהבה". ועל־כן היו כל הקרבנות על־ידי הכהן, כי הכהן הוא בחינת 'חסד', בחינת אהבה הקדושה כנ"ל. ועל־כן כפי שהיה הקרבן צריך לכפר - כן היה לו מקום בבית המקדש, כי כל מה שהיה הקרבן צריך לכפר ביותר - היה לו מקום מיחד וקבוע ביותר, כגון, קדשי קדשים שצריכין צפון דיקא, וכן יש קרבנות שהיו צריכין להכניס דמן להיכל, הכל כפי מה שהיו צריכין בזה הקרבן להמשיך הכפרה ביותר מנקדת האבן שתיה, ששם עקר האהבה הקדושה ששורה אצל הנקדה כנ"ל.

ועל־כן ביום הכפורים, שאז אנו צריכין לכפר על כל ישראל כלם, על כל העו‍נות והחטאים והפשעים של כל השנה כלה, על־כן אז היה צריך הכהן גדול לכנס לפני ולפנים לנקדת האבן שתיה בעצמה, למקום הארון והלוחות, להמשיך הכפרה והסליחה מעצם הנקדה ששם עקר האהבה הקדושה, שעל־ידי־זה עקר הכפרה, בחינת "על כל פשעים תכסה אהבה" כנ"ל: