# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/65/6/

ואחר־כך אומרים פסוקי דזמרה, לקשר העשרת הדברות עם הלוחות. כי התקשרות והתחברות אותיות התורה של העשרת הדברות אל הלוחות, הוא נפלאות תמים דעים. כי התורה היא אחדותו יתברך, והשם־יתברך מרומם ומנשא מכל הרוחניות, ועל־כן הוא דבר פלא מאד שתוכל התורה להתלבש באותיות, עד שיצטירו ויכתבו על הספר או על הלוחות. רק השם־יתברך מאהבת ישראל צמצם את אור התורה בכמה וכמה צמצומים, עד שנתצמצמה התורה באותיות, עד שנכתבו על הלוחות.

וזה בחינת (שמות לב, טז): והלחת מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא וכו', הינו שהלוחות שהיה להם כח להצטיר בהם אותיות התורה זה מעשה ה', כי הם מעשיו ונפלאותיו, בחינת: "מעשה אלקים המה". וזהו והמכתב - שנכתבו אותיות התורה על הלוחות. מכתב אלקים הוא - כי הם מעשה ה' ונפלאותיו העצומים שיוכלו אותיות התורה להצטיר ולהכתב על הלוחות, כי אותיות התורה בשרשם הם אורות נשגבים ועצומים מאד, שאין כל העולמות יכולים לסבל אורם, מכל שכן עולם הזה הגשמי, אך בנפלאותיו העצומים נתצמצמו כל־כך עד שנכתבו על הלוחות וכנ"ל. וכל זה כדי שיוכלו ישראל לקבל את אור התורה, כדי שידעו לעשות רצונו ולהתדבק בו יתברך.

ועל־כן כשחטאו ישראל בעגל - נשתברו הלוחות, ואמרו רבותינו ז"ל (תנחומא עקב יא): שפרחו האותיות, ונעשו הלוחות כבדים ביד משה, ועל־ידי־ זה נשתברו. כי בודאי כשאין ישראל עושין רצונו יתברך - אין הלוחות יכולים לקבל אור הגדול של אותיות התורה, ועל־כן פרחו האותיות מהלוחות ועל־ידי־זה נשתברו. כי אי אפשר להלוחות שיקבלו ויסבלו את אור אותיות התורה הקדושה, כי אם כשישראל עושין רצונו של מקום, ומכונין את לבם אל התורה, ומשתדלים שיהיו דברי התורה נחקקים ונכתבים על לבבם, בבחינת (משלי ג, ג): "כתבם על לוח לבך", ואז השם־יתברך עושה למען אהבתם, ומצמצם אותיות התורה בדרכים נפלאים, ומזכך את זה העולם עד שיהיה לו כח לקבל אור התורה, ואז יכולים אותיות התורה להצטיר ולהכתב ולהתקים על הלוחות, שזהו בחינת כתיבת ספר תורה על הקלף.

ועל־כן עתה בעוונותינו הרבים אחר שנשברו הלוחות, אף־על־פי שאנו כותבים ספרי התורה על הקלף והניר, אף־על־פי־כן לאו כל אחד זוכה לאור התורה, כי לאו כל אדם זוכה שיהיה אצלו אותיות התורה כתובים וקשורים היטב על הספר, כי יש בחינת אותיות פורחות שהוא בחינת שברי לוחות, שמשם נמשך השכחה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין נד.), שמשם נמשך שאף־על־פי שאותיות התורה כתובים על הספר, אף־על־פי־כן אינו רואה אורם כלל, שזהו בחינת שכחת התורה שנמשך משברי לוחות, שהוא בחינת שהאותיות פרחו מהלוחות שעל־ידי־זה נשברו כנ"ל. עד שיש לפעמים שרואה בהתורה להפך, חס ושלום, אם אינו מכון את לבו אל האמת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עב:): 'זכה - נעשה לו סם חיים, לא זכה - נעשה לו סם מות'. וכל זה נמשך מבחינה הנ"ל.

ועקר התקשרות והתחברות אור אותיות התורה אל הספר, שזהו בחינת תקון שברי לוחות כנ"ל, הוא על־ידי נגון וזמרה להשם־יתברך, שהם בחינת כל השירות והתשבחות שאומרים להשם־יתברך, שזהו בחינת כל ספר תהלים שיסד דוד המלך, עליו־השלום, שכלול מכל העשרה מיני נגינה. כי עקר התחברות שני דברים הרחוקים זה מזה מאד, שהם כמו שני הפכים, עקר התחברותם על־ידי נגון, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל (בסימן רלז), שזהו בחינת (בראשית כט, לד) "הפעם ילוה אישי אלי" שאמרה לאה כשנולד לוי שהוא בחינת סטרא דנגונא (צד הנגון) (זהר שמות יט.).

כי עקר הדבקות וההתחברות להשם־יתברך מזה העולם השפל והגשמי והנמוך מאד, הוא על־ידי נגון וזמרה, וכמו שרואין בחוש, שאפלו האדם הרחוק מאד מהשם־יתברך ומנח בדיוטא התחתונה, על־פי רב על־ידי נגון נתעורר להשם־יתברך, ומזכיר את עצמו היכן הוא בעולם. רק כששומעין הנגון ממנגנים רשעים או קלים המצויים עכשו ביותר, אזי יוכל להזיק לו ביותר, כמו שכתוב במקום אחר (בסימן ג'), אבל כששומעים נגונים וזמירות מאנשים כשרים באמת, המכונים את לבם באמת להשם־יתברך, או כשמנגן בעצמו איזה נגון וכונתו לשמים, יכולים להתעורר על־ידי־זה מאד להשם־יתברך, וכמו ששמעתי מאדמו"ר ז"ל. כי עקר החבור והדבקות מעולם הזה הגשמי להשם־יתברך שהוא מרומם ונשגב מאד, בפרט מי שחטא ונתרחק מאד מאביו שבשמים, הוא על־ידי נגון וזמרה, שהוא בחינת כל השירות והתשבחות שאומרים להשם־יתברך.

ועל־כן יסד דוד המלך, עליו־השלום, כל ספר תהלים, שכלול מכל העשרה מיני נגינה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיז.). כי דוד הוא בחינת משיח, שהוא עוסק לתקן פגם שברי לוחות, שבא על־ידי חטא העגל, שהיה על־ידי פגם הברית, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין סג:): 'לא עבדו ישראל עבודה־זרה' וכו', שעל־ידי־זה היה כל החרבנות, כידוע. ודוד שהוא משיח שעוסק לתקן זאת שהוא תקון כל העולמות, על־כן יסד ספר תהלים שהוא בחינת עשרה מיני נגינה, כי על־ידי עשרה מיני נגינה מתקנים שברי לוחות, כי על־ידי נגון מדבקים ומחברים הלב להשם־יתברך מכל מקום שהוא, עד שיוכל לקבל אור אותיות התורה, בבחינת (משלי ג, ג): "כתבם על לוח לבך". וכמו כן, כפי מה שהלב נמשך אחר השם־יתברך, כמו כן יש כח להלוחות לסבל אור אותיות התורה, שזהו בחינת תקון שברי לוחות שהם בחינת שבירת הלב כנ"ל.

וזהו בחינת (משלי שם): קשרם על גרגרותיך, כתבם על לוח לבך - שנסמכו זה לזה, כי הגרגרת שהוא הגרון הוא מוציא קול הנגינה, כי משם יוצאין כל הקולות, שעל־ידי־זה נתתקן בחינת שברי לוחות, וזהו כשהנגינה שלו לשמים, שמנגן ומזמר להשם־ יתברך כדי לדבק את עצמו להשם־יתברך ולהתורה, וכנ"ל.

וזהו קשרם על גרגרותיך - שיראה לקשר דברי התורה אל הגרגרת ששם קול הנגינה, הינו שכל קולות הנגינה שלו יהיו לשמים, לקשר דברי התורה בלבו, ועל־ידי־זה כתבם על לוח לבך - כי על־ידי־זה יזכה שיהיו נכתבין ונחקקין אותיות התורה בלבו, שעל־ידי־זה יש כח להלוחות והספרים לקבל אור אותיות התורה, ושיתקימו בהם, שזהו בחינת תקון שברי לוחות, וכנ"ל: