# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1372/65/9/

וזה בחינת תבת נח ותבת משה שהלכו על פני המים. כי התבות של נח ומשה נמשכו מתבות ואותיות הדבורים של התורה. כי עקר מימי המבול נמשכו מחמת שחטאו נגד השם־יתברך ופגמו בברית, עד שלא יכלו אותיות התורה להתצמצם בזה העולם ולקים העולם, כי גם בימי נח קדם מתן תורה היה עקר קיום העולם על־ידי אותיות התורה שקדמה לעולם, ובה ברא העולם, כידוע. וגם כבר נצטוינו בשבע מצו‍ת, ובהם היה תלוי קיום העולם אז - והם עברו עליהם. ועל־ידי־זה לא היו אותיות התורה יכולים לצמצם מימי הים והתהום, ומשם נמשך שנפתחו כל מעינת תהום רבה עד שבא המבול. ונח שהיה צדיק נצול על־ידי התבה שנמשכה מתבות ודבורים ממש, הינו על־ידי אותיות ותבות התורה שזכה לקים, על־ידי־זה זכה לכנס בתבה, ועל־ידי־זה היה כח בהתבה לילך על פני המים, ועל־ידי־זה נצול הוא וזרעו וכו' ונתקים העולם.

וזהו גם כן בחינת תבת משה, שנצול בתבה על פני המים, מחמת שהיה עתיד לקבל את התורה שהם מצמצמין את מימי הים הגדול כנ"ל. רק נח לא זכה על־ידי התבה שהם בחינת אותיות התורה כי אם להציל את עצמו וזרעו לקיום העולם, אבל משה הציל את כל ישראל, ומסר אותיות ותבות התורה לכל ישראל לדורות עולם. נמצא, שפסוקי דזמרה ושירת הים הם כנגד חבור עשרת הדברות עם הלוחות, שהם בחינת 'מלאפום' וכנ"ל: