# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/61/

[על־פי סימן קפ"א 'כשמתקשרים בקשר' וכו', ועל־פי סימן י' 'משפטים'].

כי בית התפלה נקרא 'בית הכנסת', על ששם מתכנסין כל הנפשות על־ידי התפלה שמתפללין שם. כי התפלה הוא בחינת 'נפש', כמו שכתב רבנו (בסימן מו), ועל־כן עקר התפלה בבית הכנסת ובצבור (שלחן ערוך ארח חיים סימן צ', סעיף ט'). כי עקר עלית הנפש ושלמותה הוא כשנכללין כל הנפשות ונעשין אחד, כי אז עולין אל הקדשה, כי הקדשה הוא 'אחד', וכמו שפרש רש"י (שמות א, א) על שבעים נפשות בית יעקב שכלן נקראין נפש אחד, ועל־כן התפלה שהיא בחינת הנפש, עקרה תלוי כשנתאחדין הנפשות.

ועל־כן צריך לקבל עליו קדם התפלה מצות עשה (ויקרא יט, יח): "ואהבת לרעך כמוך" (שער הכונות דרושי ברכת השחר פרק א'; מגן אברהם סימן מו), וכמו שכתב רבנו (בסימן רלט): שאי אפשר לדבר דבורי התפלה כי אם על־ידי השלום שנתחבר עם כל נפשות ישראל. ועל־כן עקר התפלה - בצבור ולא ביחיד, שלא יהיה כל אחד חלוק בפני עצמו, שזה הפך הקדשה, רק צריכין לחבר יחד העדה הקדושה ונעשין בחינת 'אחד', וזה בחינת תפלה בצבור ובבית הכנסת דוקא ששם נתכנסין ונתאחדין הנפשות, וזה הוא שלמות התפלה, כנ"ל.

ועל־כן נקראין הבתי־כנסיות על שם יעקב, כמו שכתוב (במדבר כד, ה): "מה טבו אהליך יעקב", כי יעקב הוא כלליות כל הנפשות של ישראל, בבחינת (בראשית מו, כו): "כל 'הנפש' הבאה לבית יעקב", כמו שכתב רבנו, נרו יאיר (בסימן קפא). ובבחינת יעקב כל הנפשות הם באחדות, כפרוש רש"י הנ"ל על שבעים נפש הנ"ל. אבל בבחינת אברהם ויצחק שיצאו מהם ישמעאל ועשו שהם בבחינת פרוד, נקראים 'נפשות' בלשון רבים, כמו שפרש רש"י שם. ועל־כן 'אברהם קראו הר, ויצחק קראו שדה' (פסחים פח.), שאינו מקום שמקף מחיצות ואין שם כניסה והתועדות והתחברות יחד, אבל יעקב ששם בחינת האחדות, על־כן קראו 'בית' (שם), בחינת התועדות והתחברות, שכל הנפשות מתכנסין ומתחברין למקום אחד. וזה בחינת בית הכנסת, שהוא בחינת 'בית יעקב' (ישעיה כט ועוד), בחינת 'בית תפלה' (ישעיה נו, ז), שהוא רק על־ידי בחינת יעקב כנ"ל.

כי הבתי־כנסיות הם בחינת בית־המקדש, כמו שכתוב (יחזקאל יא, טז): "ואהי להם למקדש מעט" (מגלה כט.). ועין היטב ענין זה בתחלת המאמר המתחיל 'ואלה המשפטים' בסימן יו"ד המדבר מענין הר ושדה ובית, ועל־כן צריך דוקא להתפלל בבית הכנסת, כי עקר שלמות התפלה כשהוא בבחינת 'בית', כמו שכתוב שם.

ועל־כן יכול אחד לכוף את חברו לבנות בית־הכנסת (ארח חיים סימן קנ, סעיף א), כי מאחר שהוא בחינת אחדות, על־כן יכול כל אחד לכוף את חברו, כמו שבאדם אחד יכול לכוף אבר אחד את חברו כשיודע תועלתו, אף שהאבר השני אינו מרגיש כלל מה שצריך, עם כל זה האבר השני מרגיש כאב חברו ומשתדל בהצלתו, כן כשזה רוצה לבנות בית־הכנסת, נמצא, שהוא בבחינת אחדות עם חברו כנ"ל, על־כן יכול לכפם ולהכריחם, כנ"ל.

ועל־כן בתי כנסיות נוהגין בהם כבוד (ארח חיים סימן קנ, סעיף ט), כי עקר הנפש תלוי בכבוד, כמו שכתב רבנו שם (בסימן קפא), בבחינת (בראשית מט, ו): "בסדם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבדי". וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מז.): 'אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה, ומכבדין בפתח בית הכנסת אף־על־פי שאין בו מזוזה', כי מזוזה היא בחינת 'מלכות' כמובא (עמק המלך יד, צה), והיא בחינת הכבוד, בחינת (תהלים כד, ז): "מלך הכבוד", והוא בחינת הנפש כנ"ל. וזה שכתב רבנו, נרו יאיר (בסימן כג), שמזוזה היא בחינת עשירות דקדשה, כי עשירות הוא שרש הנפשות, כמו שכתב רבנו, נרו יאיר (בסימן סח). ועל־כן 'רבי מכבד עשירים' (ערובין פו.), 'מכבד' דיקא, כי העשירות, שהוא שרש הנפשות, הוא בחינת כבוד כנ"ל. וזה בחינת (משלי ג, טז): "עשר וכבוד".

ועל־כן אין ראוי לכבד, כי אם בפתח שיש בו מזוזה, כי שם הוא מקום הכבוד, ועל־כן צריך לכבד שם כל אחד את חברו, כדי להאיר בהנפש משרשה שהוא הכבוד, כמו שכתב רבנו במקומו, במאמר 'דרשו ה' ועזו' (בסימן לז). אבל בבית הכנסת אף שאין בו מזוזה מכבדין שם, כי שם מקום הכבוד, כי הוא בחינת 'בית יעקב', שהכבוד והנפש נקראין על שמו, כמו שכתוב: "בסדם וכו' נפשי ובקהלם וכו' כבדי", כמו שכתב רבנו (בסימן קפא), עין שם, ועל־כן צריך לנהג כבוד גדול בבית הכנסת, כדי להאיר בכלליות הנפשות משרשם שהוא בחינת כבוד, כנ"ל.