# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/64/2/

וזה בחינת קדשת בית הכנסת, כי בבית הכנסת מגדלין תורה ותפלה, ועל־ידי דבורים הקדושים שעוסקין שם תמיד בתפלה וקריאת התורה וכו', על־ידי־זה מעלין בחינת העלאת מין־נוקבין, ועל־ידי־זה נתבטלין כל הארציות, ומעלין כל הניצוצות ועושין שלום כנ"ל, ומשם עקר קדשת הבית הכנסת. כי עקר הקדשה הוא כשמבטלין הארציות והגשמיות, ומעלין ומבררין הניצוצות ומחברין אותם ובונין מהם עולמות קדושים, שאז נתקדש זה המקום, כי נתבטל משם אחיזת הקלפות שהיו נאחזין באלו הניצוצות שהם עקר הטמאה. כי על־ידי דבורי התורה ותפלה מבטלין הקלפות ומקדשין המקום, כי נתגלה בו התגלות אלקות, שהם בחינת הניצוצות שעולין משם תמיד.

ועל־כן צריכין לנהג מורא גדול בבית הכנסת ובית המדרש, שזהו בחינת 'מורא מקדש', כי בית הכנסת ובית המדרש הם בחינת 'מקדש מעט'. כי עקר הקדשה על־ידי היראה, כי על־ידי היראה נתבטל הארציות כנ"ל. ועל־כן צריכין לנהג מורא גדול בבית הכנסת ובבית המדרש, כדי לזכות לבטל כל הארציות, שזהו עקר בחינת קדשת בית הכנסת, שהמקום ההוא קדש, מחמת ששם נתבטל הארציות על־ידי דבורי תורה ותפלה שמדברים שם הרבה תמיד, עד שנתהפך המקום למקום קדוש, כי נכלל בקדשתו יתברך, כי הארציות והגשמיות ששם אחיזת בחינת החל והטמאה שהוא הפך הקדשה, נתבטל שם על־ידי רבוי דבורי תורה ותפלה שמדברים שם תמיד, אבל עקר הבטול הוא על־ידי היראה כנ"ל, על־כן צריכין לנהג שם מורא גדול, כנ"ל.

וזהו בחינת האזהרה על מורא מקדש, כמו שכתוב (ויקרא יט, ל): "ומקדשי תיראו" וכו', וכמו שכתוב (בראשית כח, יז): "מה נורא המקום הזה" וכו', ובכלל זה מורא בית הכנסת ובית המדרש שהם 'מקדש מעט' כנ"ל, כי עקר בטול הארציות להפכו לקדשה גמורה הוא על־ידי היראה כנ"ל, כי כשזוכין ליראה אז דיקא יכולין לבטל הגוף וכל בחינת הארציות על־ידי דבורי תורה ותפלה, כנ"ל.

ועל־כן אסור לדבר בבית הכנסת ובית המדרש שום שיחה בטלה (שלחן ערוך ארח חיים סימן קנא, סעיף א'). כי צריכין לדבר שם רק דבורי תורה ותפלה, שעל־ידי־זה מעלין מין־נוקבין ועושין שלום ומתקנין כל העולמות, וממשיכין לשם קדשת השם־יתברך. אבל על־ידי שיחה בטלה במקום קדוש כזה, חס ושלום - פוגמין שם מאד, כאלו רוצה להחזיר הקלקול למקומו, חס ושלום, כאלו מחזיר העולם לתהו ובהו, חס ושלום, שהם בחינת שבירת כלים, כי חוזר ומגביר חס ושלום בחינת שבירת כלים על־ידי שיחה בטלה במקום קדוש כזה שעוסקין שם תמיד בדבורים קדושים של תורה ותפלה ויראת שמים, שעל־ידי־זה מעלין כל הניצוצות משבירת כלים, והוא על־ידי דברים בטלים שלו מקלקל, חס ושלום, תקון כזה, כי צריכין לדבר שם רק דבורים קדושים תמיד, עד שיתהפך המקום לקדשה גמורה, דהינו שיתבטל כל הארציות וכנ"ל. ותכף כשמדבר שיחה בטלה, חס ושלום - הוא פוגם בזה, וחוזר ומגביר הארציות והקלפות הנאחזין בהם, חס ושלום, ועל־כן פגם שיחה בטלה בבתי כנסיות ובתי מדרשות גדול מאד, כמבאר בזהר הקדוש ובכל הספרים, [ובפרט בה קונטרס 'מורא מקדש' מהרב החסיד המפרסם, מורנו הרב יעקב יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, מגיד מישרים מאוסטרהא, בעל המחבר ספר 'רב ייב"י', עין שם].