# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/64/5/

וזה בחינת ספירה ול"ג בעומר שאז פסקו למות תלמידי רבי עקיבא, כי הם מתו על־ידי פגם השלום, על־ידי שלא נהגו כבוד זה בזה (יבמות סב:), ועל־כן מתו בימי הספירה שאז עוסקין על־ידי מצות ספירה לתקן הדמים, לטהר עצמנו מטמאת מצרים כאשה המטהרת לבעלה (זהר אמור צז.).

כי עקר טמאת מצרים הוא בחינת פגם הדמים כידוע, בבחינת (יחזקאל טז, ו): "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וכו', וכמבאר בפרי־עץ־חיים (ספירת העמר פרק א), שכל כונת הספירה לזכך ולטהר בחינת הדמים, כידוע. ועל־כן צריכין לספר הימים בפה מלא דוקא, כי הימים הם המדות, שהם כלליות העולמות, שקדם התקון הם בבחינת פגם הדמים, שהם בחינת החיות של העולמות, כי הדם הוא הנפש והחיות, ועל־כן צריכין לספר הימים בפה, כדי להכניס הדמים לתוך הדבור הקדוש, שיהיה נעשה מהם בחינת הדבור של הספירה, שעל־ידי־זה עולה מין נוקבין וזוכין לחבר הניצוצות בבחינת שלום כנ"ל.

נמצא, שעקר התקון שאנו עוסקין בימי הספירה הוא לעשות שלום, שזהו עקר בחינת עלית הניצוצות, בחינת תקון כל העולמות שאנו עוסקים לתקנם ולקדשם שיהיו כלם מוכנים לקבלת התורה בשבועות. כי עקר קבלת התורה הוא על־ידי השלום, כמו שכתוב (שמות יט, ב): "ויסעו מרפידים וכו' ויחן שם ישראל נגד ההר", ודרשו רבותינו ז"ל, ומובא בפרוש רש"י שם: 'כלם כאחד בלב אחד, מה שאין כן שארי החניות שהיו במחלקת' וכו'. נמצא, שעקר קבלת התורה היה על־ידי השלום, וזה אנו עוסקין בימי הספירה, שזהו בחינת תקון הדמים כנ"ל.

ועל־כן תלמידי רבי עקיבא שפגמו בשלום ולא נהגו כבוד זה בזה, על־כן היה ענשם בימי הספירה דיקא, כי נאחז בהם הדין של ימי הספירה, שעקר הדין הוא מפגם הדמים של מצרים שהם בחינת דינים, שאנו עוסקים לתקנם ולהמתיקם על־ידי הספירה, שעל־ידי־זה עושין שלום כנ"ל, ומחמת שהם פגמו בשלום והיה ביניהם מחלקת - על־כן לא היו יכולים להמתיק הדין של ספירה, על־כן נאחז בהם הדין אז דיקא ונענשו אז דיקא כנ"ל. ורבי שמעון וחבריו היו התקון שלהם, על־כן אמר (זהר נשא דף קכח.): 'אנן בחביבותא תליא', שהוא שלום. וכמבאר בדברי רבנו ז"ל בהתורה 'חדי רבי שמעון' בסימן ס"א.

וזהו בחינת ל"ג בעומר שאז פסקו למות תלמידי רבי עקיבא, ואז הוא הלולא רבא דרבי שמעון בר יוחאי שהוא התקון שלהם. כי עקר תקון הדמים והניצוצות הוא כשנתתקנין בחינת הרגלין, שזה התקון יהיה נגמר בשלמות כשיבוא משיח, שאז יתקים (זכריה יד, ד): "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים", שזהו בחינת: 'עד דמטו רגלין ברגלין' הנאמר בזהר הקדוש (פקודי רנח.), כמובא בכתבים (עץ חיים שער מז פרק ה ועוד).

ועל־כן עקר ההמתקה של ימי הספירה הוא בל"ג בעומר, כי אז כבר הגיע התקון עד בחינת 'הוד שבהוד', שהוא בחינת רגלין דרגלין, כי 'נצח והוד' הם בחינת רגלין כידוע, ועקר אחיזת הקלפות הוא בבחינת 'הוד', בבחינת (איכה א, יג): "כל היום דוה", כמובא, ושם עקר התקון כשזוכין לתקן בחינת 'הוד', זה עקר שלמות התקון. ועל־כן תכף כשמגיע יום ל"ג בעומר שאז זוכין לתקן בחינת 'הוד שבהוד' שהוא עקר התקון, בחינת רגלין שברגלין, על־כן אז נתתקן בחינת "צלע על ירכו" (בראשית לב, לב), ואז עקר ההמתקה, עקר עלית הניצוצות, ונעשה שלום ביניהם, ועל־כן אז נתתקן פגם תלמידי רבי עקיבא שפגמו בשלום. ועל־כן אז הוא הלולא רבא דרבי שמעון בר יוחאי, שהוא בחינת שלום, כי הוא היה התקון שלהם, כי עקר בחינת השלום, שהוא בחינת תקון הניצוצות, הוא כשנתתקנין בחינת הרגלין, שזה זוכין בל"ג בעומר כנ"ל.

ועקר ההלולא הוא שאז נסתלק רבי שמעון בר יוחאי, כי בשעת הסתלקות נשמת הצדיק אז הוא מעלה מין־נוקבין ביותר ויותר, כי אז עקר ההתפארות שהשכינה מתפארת: 'חזי במה ברא קאתינא לגבך' (זהר ויקרא יג.), שזה עקר בחינת העלאת מין־נוקבין, ועל־ידי־זה עקר עליות הניצוצות, עקר תקון השלום כנ"ל. ועל־כן בל"ג בעומר שאז צריכין לתקן הרגלין, שלזה צריכין העלאת מין נוקבין מנשמה גדולה מאד, בפרט שהיו צריכין לתקן הפגם של תלמידי רבי עקיבא שפגמו בשלום כנ"ל, על־כן זכה התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי לתקן תקון זה, כי נסתלק בשלום ביום ל"ג בעומר, וזכה להעלות נשמתו בסוד העלאת מין־נוקבין בשעת הסתלקותו למעלה למעלה, כמובן באדרא זוטא הקדושה (האזינו רצו.) על פסוק (תהלים קלג, ג): "כי שם צוה ה' את הברכה חיים" וכו', עין שם, שאז נסתלק נשמתו הקדושה, ועל־ידי־זה זכה להמשיך שלום ולתקן הפגם של תלמידי רבי עקיבא, שזהו בחינת המתקת הדין של ימי הספירה, שעקר ההמתקה על־ידי השלום כנ"ל. כי בשעת הסתלקות הצדיק נתרבה השלום מאד, בבחינת (ישעיה נז, ב): "יבוא שלום ינוחו" וכו' הנאמר על סלוק הצדיק, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת קנב:), וכן מבאר באדרא זוטא שם בפרוש על הסתלקות רבי שמעון בר יוחאי, ששמעו קול שאמר: "יבוא שלום", הינו כנ"ל, אשרי לו!