# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/64/7/

ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (מגלה כט.): 'עתידין כל בתי כנסיות שיעלו לירושלים'. כי על־ידי קדשת הבית הכנסת והיראה שנוהגין בו, על־ידי־זה נתבטל כל הארציות משם לגמרי, ועל־כן מאחר ששם נתבטל הארציות, בודאי יוכל לעלות ממקומו לירושלים. כי עקר ההפסק והרחוק שבין מקום למקום הוא מחמת הארציות, כי הארציות נותן גבול והפסק והבדל בין מקום למקום, אבל כשנתבטל הארציות ועושין שלום, אזי הכל אחד, כי אין הפסק וגבול בין ירושלים להבית הכנסת מאחר שנתבטל כל הארציות, ועל־כן בודאי יעלו כל המקומות הקדושים שהם בית הכנסת לירושלים, כי רוחניות אינו תופס מקום.

אבל זה יהיה לעתיד כשישלם הברור בשלמות, כי אין הקדשה נשלם בשלמות עד לעתיד לבוא, כשיתקים (זכריה יד, ד): "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים", ואז יהיה נשלם קדשת הבית הכנסת בשלמות עד שיעלו כלם לירושלים, כי הארציות יתבטל מהם לגמרי אז וכנ"ל, וכן מבאר שם בפסוק זה גופיה: "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים ונבקע חצי ההר" וכו', נמצא, שמבאר שם שיהיו אז נסים גדולים בענין בקיעת ההר שיגיעו ההרים זה לזה, כמו שכתוב שם: "כי יגיע גי הרים אל אצל", עין שם בפרוש רש"י.

וכל זה יהיה מחמת גדל שלמות הקדשה שיהיה אז כשישלם ברור הרגלין, שזהו בחינת "ועמדו רגליו" וכו' כנ"ל, שמחמת זה בעצמו יתבטל הארציות עד שיוכלו ההרים להתקרב זה לזה. ועל־כן אז יעלו כל הבתי כנסיות לירושלים, כי כשנתבטלין הארציות, יכולין כל המקומות הרחוקים להתקרב ולהתחבר יחד כנ"ל. וזהו בחינת גדל השלום שיהיה אז, כי שלום הוא בחינת אחדות והתחברות, כי יתבטל הארציות שהוא מסך המבדיל, ויעלו ויתחברו כל הקדשות יחד בבחינת שלום וכנ"ל.