# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/65/1/

וזה בחינת קדשת בית הכנסת. כי עקר קדשת בית הכנסת נמשך מבחינת קדשת ארץ־ ישראל ששם עקר עלית התפלה, כמו שכתוב (מלכים־א ח, מח): "והתפללו אליך דרך ארצם" וכו', הינו כי עקר קדשת בית הכנסת הוא מבחינת הדרך שהולכין לארץ ישראל, שעקר הכח לילך ולכבש ארץ־ישראל הוא על־ידי "כח מעשיו" וכו' (תהלים קיא, ו), שהוא בחינת העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהם ה'אוצר מתנת חנם', בחינת החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה.

ומבאר שם, בהתורה הנ"ל וזה לשונו: וגם כאן בחוץ לארץ נמצא בחינה זו, כי ישראל באים לפעמים במקומות שהיו רחוקים מאד מאד מקדשת ישראל וכו', והם רוצים לקדש המקום בקדשת ישראל וכו', ו היו יכולים לומר גזלנים אתם, שכבשתם זה המקום שאינו שלכם, אך על־ידי 'כח מעשיו', בחינת עשרה מאמרות, על־ידי־זה יש לנו רשות לכבש כל העולם ולקדשו בקדשת ישראל, כי הוא יתברך בראה וברצונו נתנה לנו וכו', עין שם.

ומשם נמשך קדשת הבית הכנסת, שיש כח לישראל לקדש כל המקומות בקדשה גדולה, דהינו בקדשת בית הכנסת, כי אנו מאמינים שהשם־יתברך ברא את העולם בעשרה מאמרות וברצונו נתנה לנו, כי כל העולם לא נברא כי אם בשבילנו ישראל כדי שנקדש כל המקומות על־ידי תפלה ותורה, ובכל מקום שאנו רוצים לבנות מקום קדוש, דהינו בית הכנסת או בית המדרש לעסק בו בעבודתו יתברך, תכף אנו קונין המקום, כי הכל של השם־יתברך והוא ברא הכל רק בשביל זה כנ"ל. רק מה שהיה עד הנה ברשות מי שהוא רחוק מקדשתו יתברך - היה הכל ברצונו, כי כך רצה הוא שיהיה עד עתה ברשות מי שהוא עד שיבואו ישראל ויטלו המקום מהם ויקדשו בקדשת ישראל, כי יש להם זה הכח, כי הוא יתברך בראה רק בשביל זה, רק ברצונו נתנה להם עד הנה וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. נמצא שעקר קדשת הבית הכנסת הוא רק מבחינה הנ"ל, מבחינת הדרך לארץ ישראל, הינו מבחינת "כח מעשיו" שהוא בחינת החסד חנם, הנ"ל.