# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/65/2/

וזה בחינת מה שהיו ישראל מהלכין במדבר עם המשכן, ובכל מקום שהיו מקימין המשכן היה המקום קדוש בקדשת הבית־המקדש. כי ישראל היו הולכין לכבש ארץ ישראל, שלזה צריכין להמשיך בחינת "כח מעשיו" - לגלות לכל באי עולם שהכל שלנו, כי השם־יתברך ברא העולם בשבילנו, וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, שעל־ידי־זה כובשין ארץ־ישראל ועל־ידי־זה יכולין לקדש כל המקומות בקדשת ישראל כנ"ל, על־כן צוה אותם השם־יתברך להוליך המשכן במדבר ולהקים אותו בכמה מקומות שחנו שם, כי בזה המשיכו בחינת "כח מעשיו", בחינת חסד חנם הנ"ל, שעל־ידי־זה יכולין לילך ולכבש ארץ־ישראל כנ"ל. כי על־ידי שהקימו את המשכן בכל מקום שחנו וקדשו תכף את המקום בקדשה גדולה בקדשת הבית־המקדש, בזה הראו, שיש לנו כח לקדש כל המקומות שבעולם, אפלו במדבר שממה - מקום נחש שרף ועקרב וצמאון שהם בחינת מקום הקלפות, וישראל יכולים לקדש אפלו אלו המקומות בקדשה גדולה כל כך שהוא קדשת המשכן, והכל על־ידי בחינת "כח מעשיו", כי ברצונו נתנה להם וברצונו וכו', ובזה יכולין לילך ולכבש ארץ־ישראל כנ"ל. על־כן מחמת שאותו הדור היו הראשונים שהלכו לכבש ארץ־ישראל מיד שבעה עממין הכרחו לעשות משכן ולהקימו בכל פעם, כי בזה הכח בעצמו הלכו לכבש ארץ־ישראל, כנ"ל.