# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/65/20/

ולבאר הענין יותר הוא, כי תקיעת שופר שהוא בחינת התעוררות השנה, בחינת המשכת המחין, שהוא בחינת קבלת התורה שנתנה על־ידי קול שופר, זה בחינת שבאין לארץ־ישראל. הינו כי מבאר בהתורה הזאת, שכתב שם בשיחתו הקדושה שאחר התורה הזאת, וזה לשונו: כי למעלה דברנו מבחינת דרך ארץ, הינו הדרך לארץ־ ישראל, אמנם ארץ־ישראל בעצמה יש בה גם כן בחינת עשר קדשות וכו', וכל מאמר יש לו יראה, בחינת (תהלים קיט, לח): "הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך", כי יש יראה למעלה מיראה וכו', עד כאן לשונו עין שם. הינו כי יש בחינת עבודה שהוא בחינת הדרך לארץ־ ישראל, ויש בחינת עבודה שהוא בחינה שבאין לארץ־ישראל ממש.

וזה בחינת ראש־השנה, שאז עוסקין להמשיך קדשת ארץ־ ישראל, שנעשה אז בחינת שנה והתעוררות השנה על־ידי השופר, שזהו בחינת הדרך לארץ־ ישראל, שהוא בחינת שנה, בחינת הנהגת הפשיטות הנ"ל, שעל־ידו ממשיכין החסד חנם הנ"ל שעל־ידי־ זה הולכין לכבש ארץ־ ישראל, שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל. ואחר־כך זוכין להתעוררות השנה על־ידי השופר, שזהו בחינת שבאין לארץ־ישראל ממש, כי המשכת המחין שהוא התעוררות השנה על־ידי השופר, זהו בחינת ארץ־ישראל ממש, כי עקר המחין בארץ ישראל, כי 'אין חכמה כחכמת ארץ־ ישראל' [כמו שכתוב במדרש פרשת שמיני (ויקרא רבה יג, ה) וכמובא בלקוטי תנינא סימן עא]. וזה בחינת קבלת התורה שנתנה בקול שופר, כמו שכתוב (שמות יט, טז): "ויהי ביום השלישי וכו' ויהי קלת וברקים וכו' וקל שופר" וכו'. כי עקר המשכת התורה הוא בארץ־ ישראל, כי 'אין תורה כתורת ארץ־ ישראל', כמו שאמרו במדרש שם, וכמו שכתוב (ישעיה ב, ג): "כי מציון תצא תורה".

וזה בחינת גדל עצם היראה שנמשכת על־ידי השופר, כמו שכתוב (עמוס ג, ו): "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" וכו'. כי כשנמשכין המחין שהוא בחינת התורה - נמשך יראה גדולה, כי 'אם אין חכמה אין יראה' וכו' (אבות ג, יז), וכמו שכתוב בקבלת התורה (שמות כ, יז): "ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" וכו'. וזה בחינת היראה הנזכרת בסוף התורה שכל מאמר יש לו יראה, בחינת (תהלים קיט, לח): "הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך", שזה זוכין כשבאין לארץ־ ישראל, שיש שם עשר קדשות שהם בחינת עשרה מאמרות וכו', עין שם.

ועל־כן עקר כבישת ארץ־ישראל היה על־ידי קול שופר, כי כשנכנסו ליריחו שהוא תחלת כניסתם לארץ־ישראל תקעו בשופר, כמו שכתוב ביהושע (פרק ו'), כי תקיעת שופר, שהוא בחינת התעוררות השנה, המשכת המחין - שהוא המשכת התורה, זהו בחינת שבאין לארץ־ישראל ששם עקר המחין והתורה כנ"ל.

וזה בחינת (תהלים פט, טז): "אשרי העם יודעי תרועה" וכו', "אשרי העם" זה בחינת תמימות ופשיטות, בחינת (איוב כג, יא): "באשרו אחזה רגלי, דרכו שמרתי ולא אט" - שלא הטה ימין ושמאל מדרכיו יתברך, רק בדרכו ובאשורו אחזה רגליו, שזהו בחינת תמימות ופשיטות שאינו נוטה מהדרך על־ידי איזה חכמות, כמו שנמצאו כמה וכמה שנטו מהדרך האמת והתמים על־ידי חכמות, וזהו עקר אשוריו ותהלותיו של איש כשהולך בתמימות, כמו שכתוב (תהלים קיט, א): "אשרי תמימי דרך ההלכים בתורת ה'". וזהו: "אשרי העם", בחינת תמימות, על־ידי־זה זוכין אחר־כך להמשכת המחין, שזהו בחינת "יודעי תרועה", בחינת תקיעת שופר, שהוא בחינת התעוררות השנה, המשכת המחין כנ"ל.

וזהו (תהלים פט): "ה' באור פניך יהלכון", בחינת המחין שהם אור הפנים, בחינת (קהלת ח, א): "חכמת אדם תאיר פניו" וכו'. וזהו (תהלים פט שם): "בשמך יגילון כל היום", כי על־ידי־זה זוכין לשמחה, כמו שכתוב שם בסוף התורה הנ"ל שיכולין לבוא לשמחה גדולה על־ידי התמימות והפשיטות וכו', עין שם.

כי עקר הוא תמימות ופשיטות ואמונה, ואז דיקא זוכין למחין שלמים שהם חכמה אמתית, שעקר החכמה להמשיך דרכי התמימות יותר ויותר, וכן בכל פעם ופעם, שזהו בחינת 'כל תרועה - פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה', וכנ"ל.

וזה ענין כל המזמור פ"ט שנאמר שם פסוק "אשרי העם" הנ"ל. כי מתחלה מדבר מחסד חנם שבו נברא העולם וכו' כנ"ל, וזהו: חסדי ה' עולם אשירה וכו' כי אמרתי עולם חסד יבנה וכו', ותכף מתחיל לדבר ממלכות דוד משיח, כמו שכתוב שם: כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי וכו'. וכן כל המזמור מדבר מזה מנפלאות בריאת העולם וממלכות דוד שהוא משיח, כמו שכתוב שם: לך שמים וכו' צפון וימין אתה בראתם וכו'. ומדבר מהכנעת האויבים והשונאים, כמו שכתוב שם: אתה דכאת כחלל רהב, בזרוע עזך פזרת אויביך וכו', כי הכל בחינה אחת, כי על־ידי החסד חנם שבו נברא העולם, על־ידי־זה עושין דרך לארץ ישראל, שהוא הכנעת האויבים והשונאים הרוצים למנע מלבוא לארץ־ ישראל, האומרים: 'לסטים אתם' וכו', שכל זה הוא בחינת מלכות דוד משיח שלחם מלחמת ה' לכבש ארץ־ ישראל, וכן אנו מצפים בכל יום על ביאת משיח שישיבנו לארץ־ ישראל, והכל בכח החסד חנם הנ"ל שבו נברא העולם, שהוא הדרך לארץ־ ישראל. וכל זה הוא בחינת ראש־השנה - 'יום תרועה', שנה והתעוררות השנה על־ידי השופר, שהוא בחינת הדרך לארץ־ישראל וארץ־ישראל ממש כנ"ל, שזהו בחינת: אשרי העם יודעי תרועה וכו' כנ"ל, ועל־כן נסמכו זה לזה במזמור הנ"ל.