# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/65/21/

וזה בחינת 'מלכיות וזכרונות ושופרות'. 'מלכיות' זה בחינת שמגלין מלכותו, דהינו שהוא יתברך מלך העולם, כי הוא ברא הכל ומנהיג ומושל בכל, כמו שמתחילין מלכיות: 'עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדלה ליוצר בראשית וכו', שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ' וכו'. ועל־ידי־זה אנו ממשיכין החסד חנם שבו נברא העולם, שעל־ידי־זה נתגלה מלכותו יתברך, כי עקר בריאת העולם בחסדו הוא כדי לגלות מלכותו, כידוע, נמצא, ש'מלכיות' הוא בחינת התגלות החסד שבו נברא העולם כנ"ל, ועל־ידי החסד חנם הזה עושין דרך לארץ־ישראל כנ"ל.

וזה בחינת 'זכרונות'. כי עקר בחינת 'זכרונות' הוא שאנו מבקשין מהשם־יתברך שיזכר ברית אבותינו וישיבנו לארץ־ישראל שהוא בית חיינו וכו', כמו שאומרים (ויקרא כו, מב): "וזכרתי את בריתי יעקוב וכו' והארץ אזכר", וכמו שמסימין הברכה: 'זוכר הברית', דהינו שהוא זוכר הברית שכרת את אבותינו להשיבנו לארץ ישראל. ועל־כן 'זכרונות' הוא בחינת שממשיכין הדרך לארץ־ישראל על־ידי החסד הנ"ל.

ואחר־כך אומרים 'שופרות' שמדבר ממתן תורה, כמו שאומרים: 'אתה נגלית' וכו', הינו בחינת המשכת המחין שהוא התורה, שזהו בחינת תקיעת שופר, התעוררות השנה כנ"ל, שהוא בחינת שבאין לארץ־ישראל ממש כנ"ל. ועל־כן מתחילין ברכת 'שופרות' ממתן תורה, כמו שאומרים: 'אתה נגלית' וכו', ומסימין בקבוץ נדחים לארץ־ישראל על־ידי קול שופר, כמו שאומרים: 'תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גליותינו' וכו', דהינו קבוץ כל הנדחים לארץ ישראל, הינו כנ"ל, כי קבלת התורה שהוא בחינת המשכת המחין, ולבוא לארץ־ ישראל, הם בחינה אחת, שכל זה הוא בחינת קול שופר, וכנ"ל.