# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/65/22/

ועל־כן הם 'עשרת ימי תשובה', כנגד העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהם בחינת חסד חנם הנ"ל, שעקר התשובה הוא על־ ידי־זה כנ"ל. ועל־כן ביום הכפורים, שהוא סוף העשרת ימי תשובה - אז נתנו הלוחות האחרונות שהם 'עשרת הדברות', כי 'עשרת הדברות' הם כנגד העשרה מאמרות כנ"ל. ועקר קבלת התורה הוא שמוציאין התורה מהעלם אל הגלוי, דהינו מה שבתחלה היו העשרת הדברות שהם כלל התורה נעלמין ונסתרין בהעשרה מאמרות שהם בחינת דרך ארץ כנ"ל, ועל־ידי התשובה שעושין בעשרת ימי תשובה - זוכין וממשיכין העשרת הדברות שהם כלל התורה מההעלם אל הגלוי, שזהו בחינת שבאין לכל העשר קדשות של ארץ־ישראל, כי העשר קדשות שבארץ־ישראל הם גם כן בחינת העשרה מאמרות, שהם בחינת העשרת הדברות כנ"ל.

ועל־כן אז ביום הכפורים נכנס הכהן גדול לפני ולפנים - למקום הארון והלוחות, שעומד על האבן שתיה שמשם השתת העולם בחסדו, ששם תכלית הקדשה העליונה של כל העשר קדשות שבארץ ישראל. כי הכל בחינה אחת כנ"ל, הינו: 'עשרת ימי תשובה' והעשרה מאמרות, ו'עשרת הדברות', ועשר קדשות שבארץ ישראל, הכל בחינה אחת. וכל קדשות אלו נגמרין ביום הכפורים, וזוכין לקבלם על־ידי התשובה שעושין בכח הצדיקי אמת שממשיכין החסד חנם הנ"ל ומכניסין דרכי הפשיטות והתמימות בעולם, שעל־ידי־זה עקר ההתקרבות להשם־יתברך לכל אחד ואחד מכל מקום שהוא, וכנ"ל.