# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/65/23/

נמצא שעקר קדשת ראש־השנה הוא להמשיך קדשת ארץ־ישראל כנ"ל. וזהו בחינת גדל ברור וקדשת המחשבה שצריכין בראש־השנה, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר, שבשביל זה צריכין לנסע לצדיקים על ראש־השנה כדי לברר ולקדש המחשבה, עין שם (בסימן רי"א בלקוטי חלק א'), כי ברור וקדשת המחשבה זהו בחינת התגלות קדשת ארץ ישראל, כי כל בלבולי המחשבות הם בחינת מבול, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל בהתורה 'אתם נצבים' (בסימן מד), כי מבול לשון בלבול. ובארץ־ישראל לא היה המבול, אבל איתא (פרקי דרבי אליעזר פרק כג) שמימי המבול התיזו לשם [כנשמע שיחה זאת מפיו הקדוש].

כי עקר בלבולי המחשבות רעות הם בתאות נאוף, רחמנא לצלן, והם עקר בחינת מימי המבול, כי המבול בא על פגם הברית, על השחתת זרע, רחמנא לצלן, שבא על־ידי בלבולי המחשבות והרהורים רעים רחמנא לצלן, כמו שכתוב (בראשית ו, יב): "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". ואפלו שאר מיני בלבולי מחשבות זרות ורעות - הכל נמשך משם מפגם הברית, שעל־ידי־זה נשחת ונפגם הדעת, עד שבאין לכל הבלבולים וערבובי המחשבות שמבלבלים רב בני אדם מאד מאד, ומהם באים כל החטאים והפגמים שבעולם, רחמנא לצלן. וכשבלבולי המחשבות מתגברים על האדם, בפרט בלבולים והרהורי נאוף בעצמם, רחמנא לצלן - זהו בחינת מבול ממש, שרוצים לשטף את האדם ממש ולהאבידו משני עולמות, רחמנא לצלן, כאשר יודע כל אחד את נגעי לבבו ומכאוביו שעובר עליו בענין זה, והכל על־ידי פגם המחשבה. ועל זה הזהיר דוד המלך עליו השלום (תהלים לב, ו): "על זאת יתפלל וכו' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו". ועל זה צעק (שם סט, ג): "טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים" וכו' וכו'. וכתיב (שם פסוק טז): "אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה" וכו'. וכתיב (שם): "הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משונאי וממעמקי מים" - שכל זה נאמר על בלבולי המחשבות הנ"ל, וכמבאר בכתבי האר"י ז"ל (פרי עץ חיים הנהגת הלמוד פרק א): שהתגברות ההרהורים ובלבולי המחשבות נקראים 'מצולות ים', עין שם.

וזה עקר עסקנו וצעקתנו בראש־השנה - לברר ולקדש המחשבה, שבזה תלוי כל הקדשות וכל המתקת כל הדינים שבעולם, שבשביל זה נוסעים לצדיקים על ראש־השנה כנ"ל. וכל אחד כפי מה שזוכה לקדש מחשבתו - כמו כן נתגלה קדשת ארץ ישראל, כי בעת שהמחשבות רעות שוטפים על האדם, חס ושלום, שהם בחינת מימי המבול, אזי נתעלם קדשת ארץ־ישראל כנ"ל, וכל אחד כפי מה שמתגבר לדחות מעצמו בלבולי המחשבות ומברר ומקדש מחשבתו, כמו כן נתגלה בחינת קדשת ארץ ישראל, כי עקר קדשת ארץ־ישראל הוא בחינת תקון הברית שתלוי בקדשת המחשבה, בחינת (תהלים לז, כט): "צדיקים ירשו ארץ", כמו שכתוב במקום אחר (סימן קט תנינא), וכל זה עוסקים בראש־השנה כנ"ל.

ועל־כן מתחילין בברכת 'זכרונות' בפסוקי זכרון של נח, שזכר השם־יתברך אותו בעת המבול, שלכאורה הוא תמוה, מה ענין זה לראש־השנה? אך על־פי הנ"ל מבאר היטב, כי זה עקר קדשת ראש־השנה - שנזכה לדחות מימי המבול שהם בלבולי המחשבות, על־ידי שיזכר לנו השם־יתברך זכות וכח הצדיקים, בחינת זכרון נח הצדיק שזכרו השם־יתברך באהבה וכו', כמו שאומרים (בראשית ח, א): "ויזכר אלקים את נח" וכו', שעל־ידי־זה מתחיל להתגלות קדשת ארץ־ישראל כנ"ל.

ועל־כן נסמכה פרשת לך לך לפרשת נח, כי 'לך לך' מדבר מהתחלת קדשת ארץ־ישראל שנתגלה לאברהם אבינו, שהוא הראשון שזכה שהשם־יתברך גלה לו קדשת ארץ־ישראל ואמר לו (בראשית יב, א): "לך לך מארצך וכו' אל הארץ" וכו', ועל־כן נסמכה לפרשת 'נח', כי על־ידי שנדחין מימי המבול ונזכר צדקת נח, שזהו בחינת פרשת 'נח', על־ידי־זה נתגלה קדשת ארץ־ ישראל, שזהו בחינת פרשת 'לך לך' כנ"ל.

וזהו בחינת שאר פסוקי התורה שמזכירין בברכת 'זכרונות', שמדברים מיציאת מצרים וקדשת ארץ־ישראל על־ידי שזכר זכות אבותינו הצדיקים, כמו שאומרים: 'ונאמר: וישמע אלקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו' וכו', שזהו נאמר לענין יציאת מצרים, שעקר הגאלה היתה לבוא לארץ ישראל, כמו שכתוב (דברים ו, כג): "ואותנו הוציא משם להביא אתנו אל הארץ" וכו', וזהו שנסמך: 'ונאמר: וזכרתי את בריתי יעקוב וכו' והארץ אזכר'. כי כל ברכת 'זכרונות' הוא שיזכר השם־יתברך ברית אבותינו הצדיקים, ויגלה לנו קדשת ארץ־ישראל שזהו עקר קדשתנו, כי שם כל העשר קדשות, שזהו עקר קדשת ראש־השנה, כנ"ל.