# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/65/24/

וכל זה זוכין על־ידי הצדיק האמת שממשיך דרכי הפשיטות והתמימות בעולם כנ"ל. כי כל בלבולי המחשבות רעות, הם בחינת עקמימיות ועמקות דסטרא אחרא, רחמנא לצלן, כי זה כלל גדול בידינו, וצריכין לזכר זאת בכל עת ורגע, שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו בכל עת, כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד בשום אפן, ואפלו אם מחמת ההרגל מכבר - רגיל אצלו שתלך ותתע מחשבתו ברעיונות רעים, רחמנא לצלן, אף־ על־פי־כן הבחירה בידו בכל עת לתפסה בעל כרחה ולהטותה לדרך הישר [וכמבאר מזה במקום אחר (לקוטי תנינא סימן נ')]. על־כן עקר העצה הוא פשיטות ותמימות - שירגיל עצמו לבלי לילך עם חכמות, ולבלי לחשב שום מחשבות יתרות, רק יפשיט מחשבתו בתכלית הפשיטות והתמימות, ואל ירבה לחשב בשום דבר, בפרט בענין תאוה הרעה הזאת, שיש בני אדם שיש להם חקירות ועיונים ורעיונים רעים מאד בענין המאוס הזה, כי נדבק רוח שטות ושגעון ממש במחשבתם, עד שחושבים מה שחושבים כאשר הם יודעים בעצמם, רחמנא לצלן, ובאים על־ידי־זה למה שבאים, רחמנא לצלן.

ולהנצל מזה הוא רק על־ידי דרכי התמימות והפשיטות של הצדיק האמת, כי רבוי המחשבות אפלו לבחינת השולל, דהינו כדי לבטל התאוה הזאת, הוא גם כן גורם התגברות התאוה, כמו שכתוב בספר האלף־בית (ספר המדות אות נאוף סימן י'): 'אל תכנס עם פתוייך בטוען ונטען' וכו', ואי אפשר לבאר כל זה בכתב.

אך העקר העצה הוא בחינת תמימות ופשיטות גדול, ולצעק הרבה להשם־יתברך. כי בודאי מי שכבר נתפס בזה, כל אחד כפי בחינתו - צריך שלא ליאש את עצמו כלל, רק לצעק בכל פעם להשם־יתברך מכל מקום שהוא, ולתפס מחשבתו בכל עת להשיבה מהעמקות דסטרא אחרא אל מקום הישר, לבחינת תמימות ופשיטות של הצדיק האמת. וזה עקר התשובה, בחינת (ישעיה לא, ו): "שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל", וכתיב (הושע ה, ב): "ושחטה שטים העמיקו" וכו', וכתיב (שם ט, ט): "העמיקו שחתו", וכתיב (תהלים סט, ג): "באתי במעמקי מים" וכו'. ומי שאינו שב בתשובה, חס ושלום, עליו נאמר (שם פד, ז): "עברי בעמק הבכא" וכו'. על־כן צריכין להשתדל למלט נפשו מני שחת ולברח לצדיקי אמת ולהתמימים והישרים הנלוים אליהם, כדי שיוכלו להתגבר לצאת ולברח מהעמקות דסטרא אחרא להמשיך עצמו לדרכי התמימות והפשיטות כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לקדש מחשבתו, שזהו עקר קדשת ראש־השנה כנ"ל. וזה כל צעקתנו בראש־השנה כדי לזכות לקדש המחשבה, כנ"ל.

וזהו שצועקין בראש־השנה: "ממעמקים קראתיך ה'" (תהלים קל, א) - "ממעמקים" דיקא, כי מכל מיני עמקים צריכין רק לצעק ולקרא לה' כדי לזכות לדרכי הפשיטות והתמימות, שעל־ידי־זה עקר קדשת המחשבה כנ"ל, כי יש עשרה עמקים - עמק טוב ועמק רע וכו' [כמובא בספר יצירה (פרק א)], ואפלו מעמק טוב צריכין לצעק לה', כי אפלו מחשבות טובות אסור להעמיק בהם יותר מדאי כידוע, שלא יצא חוץ מן הגבול, חס ושלום, ואפלו מי שזוכה למחשבות טובות ולהעמיק בהם כראוי, אף־על־פי־ כן, צריך בכל פעם לקרא מהם אל ה' - שיוציא אותו השם־יתברך מהם ויעלהו למעלה ומדרגה גבוה יותר. וזה אי אפשר כי אם על־ידי תמימות ופשיטות, שמסלק דעתו בכל עת כאלו אינו יודע, כלל כלל לא, שעל־ידי־זה זוכה בכל פעם למדרגה יותר גבוה, על־ידי שצועק בכל פעם להשם־יתברך בפשיטות ובתמימות כאלו לא ידע מעולם כלל, כמבאר ומובן כל זה בשיחותיו הקדושות של אדמו"ר ז"ל (שבחי הר"ן סימן לג, חיי מוהר"ן סימן רלט ועוד), מכל שכן וכל שכן מי שאין ידיעתו בתכלית השלמות, מכל שכן וכל שכן מי שמתגבר עליו עמק רע, חס ושלום כנ"ל, כמה וכמה הוא צריך לצעק ממעמקים, בחינת: "ממעמקים קראתיך ה'" - כדי שיזכה לבטל העמקות הרע דסטרא אחרא שנפל לתוכו, בחינת: "ושחטה שטים העמיקו" וכו' כנ"ל, שזהו בחינת (יונה ב, ג): "מבטן שאול שועתי" הנאמר שם בסוף התורה הנ"ל, שזהו בחינת (איכה ג, נד-נה): "צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי, קראתי שמך ה' מבור תחתיות". ועל־ידי־זה זוכה להמשיך על עצמו דרכי התמימות והפשיטות של הצדיק האמת, שעל־ידי־זה עקר התקון לזכות לכל טוב, אמן.