# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/65/32/

וזהו גם כן בחינת ערובין שתקן, כדי שלא יהיו נכשלין להוציא מרשות לרשות בשבת. כי כל אסור הל"ט [השלשים ותשע] מלאכות בשבת הוא מחמת שבשבת אסור לברר ברורים, כמובא בדברי אדמו"ר ז"ל בהתורה 'היכל הקדש' (בסימן נט). כי על־ידי כל המלאכות שעושין בחל מבררין ברורים, ובשבת השכינה שובתת, על־כן אסור לעשות שום מלאכה בשבת. ועל־כן התחיל התנא מסכת שבת באסור הוצאה מרשות לרשות, כי כל אסור של כל הל"ט מלאכות הם בבחינת הוצאה מרשות לרשות, דהינו מה שמבררין ונושאין הניצוצות מרשות הסטרא אחרא והקלפות לרשות הקדשה, שזה נעשה על־ידי כל המלאכות, שבשביל זה אסורים כל המלאכות בשבת כנ"ל, על־כן כל המלאכות שהם בחינת ברורים מהסטרא אחרא הם בבחינת הוצאה מרשות לרשות, על־כן הקדים התנא הוצאה ברישא קדם כל המלאכות, כי כלם בבחינת הוצאה מרשות לרשות כנ"ל.

ועקר הברור על־ידי אמונה, ובשביל זה צריכין לעשות משא ומתן באמונה, וכן כל הבעלי מלאכות העוסקין בדרך ארץ צריכין לעשות מלאכותיהם ועסקיהם באמונה, כי האמונה מבררת כל הברורים. כי כל התגרות ואחיזת החיצונים והקלפות בהנצוצות הקדושים הכל הוא בבחינת התגרות השונאים על כבישת ארץ־ישראל שאומרים: 'לסטים אתם' וכו', כי כל הקדשות שבעולם וכל הניצוצות הקדושים כל קדשתם הוא בבחינת קדשת ארץ־ ישראל, ששם עקר הקדשה, כי שם כל העשר קדשות, וכשרוצים להוציאם מהחיצונים, שהם בחינת שרי השבעים אמות שאחיזתם בבחינת חוץ לארץ, כידוע, לבררם משם ולהעלותם ולקדשם בקדשת ארץ־ ישראל, אזי החיצונים מתגרים בהם ואומרים: 'לסטים אתם' וכו'. על־כן עקר הכח להכניע החיצונים ולברר הניצוצות מהם על־ידי כל הל"ט מלאכות הוא על־ידי אמונה, על־ידי שמאמינים שהשם־יתברך ברא את העולם, בחינת (בראשית א, א): "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", כי על־ידי־זה נתגלין "כח מעשיו", בחינת (תהלים קיא, ו): "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", שעל־ידי־זה יכולים לברר ולהוציא מהם כל הניצוצות, שזהו בחינת כבישת ארץ־ ישראל, כי 'ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'.

ובשביל זה תקן שלמה ערובין לשבת, דהינו שיהיה אסור להוציא אפלו מבית לבית, מרשות היחיד לרשות היחיד של חברו בלי ערוב ושתוף. כי עקר אחיזת החיצונים הוא מבחינת שנוי רשות, בחינת מחלקת, כי הסטרא אחרא הוא בחינת כפירות, שהוא בחינת מחלקת, בחינת (הושע י, ב): "חלק לבם", כמבאר במקום אחר (בסימן סב).

ועקר אחיזת המחלקת הוא בששת ימי החל, שבהם אחיזת ה'עץ הדעת טוב ורע' שהוא בחינת מחלקת, שמשם בחינת אסור ומתר כשר ופסול וכו', שצריכין לבררם על־ידי פסקי הלכות של ששה סדרי משנה, כידוע, שבשביל זה צריכין יגיעה גדולה כל מי שאינו עוסק בתורה שצריך ליגע עצמו בל"ט מלאכות - לברר הברורים על־ידי הל"ט מלאכות אם יתנהג בהם כראוי. ואפלו כשזוכין לברר ניצוצות בימי החל על־ידי הל"ט מלאכות, עדין אינם שבים ועולים למקום מנוחתם בשלום עד שבא שבת, שהוא בחינת שלום, בחינת: 'שבת שלום', שאז הוא בחינת ניחא לעלאין ותתאין, ואז דיקא "יתפרדו כל פועלי און" (תהלים צב, י, ועין בטעמי המצות ואתחנן), שכל השונאים והאויבים המתגרים על כבישת ארץ־ישראל בכל ימי החל כלם בטלים אז, כי אז 'כל שולטני רוגזין ומארי דדינין כלהו ערקין' וכו' (זהר תרומה קלה.).

ואז הוא ניחא לכל הניצוצות, כי אז בשבת הוא בחינת (דברים יב, י): "והיה בהניח לך ה' אלהיך מכל איביך", שזה הוא בימי שלמה, שהוא 'מלך שהשלום שלו', שהוא בחינת שבת [כמובא בדבריו ז"ל בהמעשה של בן המלך שנחלף (ספורי מעשיות מעשה יא), עין שם]. על־כן שבת מאיר להבית־המקדש שנבנה על־ידי שלמה דיקא, כמו שכתוב (ויקרא יט, ל): "את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו" [כמו שכתוב במקום אחר (בסימן ס"ז לקוטי תנינא)], כי שבת הוא בבחינת שלמה, בחינת (שיר־השירים א): "שיר השירים אשר לשלמה" שנתעורר בשבת, כידוע.

ועל־כן שלמה המלך שהוא בבחינת 'שבת שלום', שאז הוא עקר כבישת ארץ־ ישראל, בחינת: "והיה בהניח ה' וכו' מכל איביך" וכו' כנ"ל, על־כן הוא דיקא תקן ערובין לשבת - שלא להוציא בשבת משום רשות לרשות חברו בלי ערוב ושתוף, כדי שלא לעורר בשבת שום שנוי רשיות, שכשמוציאין מאחד לחברו, אף־על־פי ששניהם רשות היחיד הוא כעין ברור שאסור בשבת, שלא לעורר אז שום מחלקת, חס ושלום, כי אז הכל שלום כנ"ל, על־כן תקן שלא להוציא מרשותו לרשות חברו כי אם על־ידי ערוב ושתוף, שיתערבו וישתתפו הרשיות יחד על־ידי הפת שנותנין, כדי שיחשבו כלם כאחד, ולא יהיה ביניהם שום שנוי רק שלום ואחדות, שזהו עקר ענין ערוב, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל בגמרא (ערובין מט.; ועין ירושלמי שם פ"ג ה"ב). ועל־כן צריכין שלא יקפיד אחד על חברו, וכן תקנו כמה דברים בערוב ושתוף מפני דרכי שלום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (גטין נט.). כי עקר הערוב הוא בשביל בטול המחלקת, שמשם אחיזת החיצונים המתגרים על כבישת ארץ־ישראל וכו' כנ"ל. ועל־כן היה התקון על־ידי שלמה דיקא שבנה הבית שאז נכבשה ארץ־ישראל בשלמות, כי הוא בחינת 'מלך שהשלום שלו', בחינת 'שבת שלום', וכנ"ל.