# לד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/65/34/

ועל־כן צריך שיהיו מים שלא נעשה בהם מלאכה (ארח חיים סימן קס סעיף ב) - כדי שלא יהיה בהם אחיזת הל"ט מלאכות שנמשכין מזהמת הנחש על־ידי חטא אדם הראשון שפגם באכילת עץ הדעת טוב ורע, שעל־ידי־זה פגם באמונה ותמימות ופשיטות הנ"ל, ונמשך אחר החכמות והדעת של זה העולם, שהוא בחינת 'עץ הדעת טוב ורע'. כי אדם הראשון שהוא עקר הבריאה, כי בשבילו נברא הכל בחסד חנם, היה הוא צריך אז להשתדל להמשיך זה החסד חנם, כי אז לא היה עדין שום תורה רק הכל נברא בחסד חנם, והכל בשביל האדם. וכשבא אדם היה צריך רק לשמר את עצמו לבלי לקלקל הכלי שלו, דהינו על־ידי אמונה ותמימות, ולא ילך אחר עצת הנחש שנדמה לו כאלו הוא חכמה, כמו שכתוב (בראשית ג, ו): "ונחמד העץ להשכיל" וכו', ואז היה ממשיך החסד חנם כראוי, והיה יכול לחיות ולהתקים בגופו לעולם.

אבל על־ידי שקלקל ונמשך אחר חכמות ועצת הנחש - היה ראוי שיחרב לגמרי, כי סלק מעצמו החסד על־ידי שקלקל הכלי על־ידי חכמות פגומים של עצת הנחש, רק השם־יתברך בחסדו הנפלא סבב סבות ברחמיו, ודבר עמו והאיר בו הרהורי תשובה, עד שאף־על־פי־כן נמשך עליו הארת החסד חנם, ועשה מיומו אלף שנים כדי שיתקים העולם, שעל זה נאמר (תהלים כה, ו): "זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה", כמו שדרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כב, א), ומובא בפרוש רש"י, שזה נאמר לענין אדם הראשון שעשה מיומו אלף שנים, שזה היה על־ידי חסדיו הגדולים, הינו בחינת חסד חנם הנ"ל, אבל על־ידי הקלקול לא היה אפשר עוד שיחיה לעולם על־ידי החסד חנם, מאחר שקלקל הכלי כל כך.

ועל־כן נתגרש מגן עדן, שהוא קדשת הבית־המקדש, שהוא קדשת ארץ ישראל, כי 'ציורא דמשכנא ודמקדשא כציורא דגן עדן' (ציור המשכן ושל בית המקדש כציור גן עדן) (תקוני זהר דף יג.). כי על־ידי שפגם בתמימות ופגם בהחסד חנם הנ"ל, על־ידי־זה פגם בקדשת ארץ ישראל, שהוא בחינת קדשת הבית־המקדש, שהוא בחינת הגן־עדן, כי עקר קדשת ארץ־ישראל הוא על־ידי החסד חנם הנ"ל, ועל־כן נתגרש מגן־עדן ונתרחק מהנהר היוצא מעדן להשקות את הגן וכו', שהוא בחינת מימי החסדים הנמשכים מעדן העליון, שהוא בחינת התורה הנעלמת, שהוא בחינת רחמים פשוטים וחסדים גדולים. ואז נגזר עליו (בראשית ג, יז): "בעצבון תאכלנה", בחינת הל"ט מלאכות.

על־כן המים של נטילת ידים צריכין שיהיו מים שלא נעשו בהם מלאכה, כדי שלא יהיה בהם אחיזת הל"ט מלאכות שנמשכין מפגם החסד הנ"ל, רק יהיו מים טהורים, בחינת מימי החסד הנמשכין מהנהר היוצא מעדן, שהוא בחינת התורה הנעלמת, שהוא בחינת הדרך לארץ־ישראל שממשיך הצדיק בעת פשיטותו, שעל־ידי־זה מטהרין מכל הטמאות וזוכין להמשיך קדשת ארץ ישראל, שעל־ ידי־זה עקר תקון האכילה, כנ"ל.