# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/65/35/

ועל־כן הדורות הראשונים אף־על־פי שהיו מתקימים על־ידי החסד חנם כנ"ל, אף־על־פי־כן מרב קלקולם בא עליהם המבול, וסדום נהפכה, ובדור אנוש הציף הים וכו'. כי אף־על־פי שהחסד חנם מקים העולם בלי התורה, אבל על־כל־ פנים צריכין שלא לקלקל הכלי - כדי שיוכל לקבל החסד חנם, והם על־ידי מעשיהם הרעים מאד שקלקלו כליהם כל כך, ולא רצו להתקרב להצדיקים שהיו אז, כמו שכתוב (איוב כד, יח): "לא יפנה דרך כרמים", על־כן הביא עליהם את מי המבול, רק נח נצול על־ידי החסד חנם, כי לא קלקל הכלי שלו והיה לו כח לקבל החסד חנם. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כח, ט): "ונח מצא חן" - 'לא שהיה כדאי, אלא שמצא חן', הינו שעקר מה שנצול היה על־ידי מציאת חן, שהוא בחינת מתנת חנם, חסד חנם, כי הוא לא קלקל הכלי, והיה יכול לקבל החסד חנם כנ"ל.

אבל נח לא הציל את דורו, עד שבא אברהם אבינו, שממנו עקר התחלת קיום העולם, כמו שכתוב (בראשית ב, ד): "בהבראם" - 'באברהם', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יב, ט). ועל־כן היה אברהם איש החסד ועסק תמיד בחסדים, כי ראה שעדין לא נתנה תורה ואין העולם מתקים אלא בחסדו, על־כן השתדל ועסק כל ימיו להמשיך החסד חנם ולקים כל העולם על־ידי־זה, כי הצדיק הגדול כפי גדל מעלתו יכול להמשיך החסד חנם הזה על כל העולם אפלו על הרחוקים מאד מאד, כמובן בהתורה הנ"ל.

ועל־כן העקר הוא התקרבות לצדיקים וכשרים אמתיים, כי הצדיק האמת יכול להמשיך החסד חנם על כל העולם, אפלו אם נפלו כמו שנפלו, רחמנא לצלן, כמו ששכיח עתה בעו‍נותינו הרבים, ובלבד שיתנהגו וימשיכו עצמן לדרכי התמימות והפשיטות באמת ובאמונה וכנ"ל.

ועל־כן אברהם היה הראשון שזכה להשיג קדשת ארץ ישראל, כמו שכתוב בזהר הקדוש (לך לך דף עח.), והשם־יתברך צוה לו (בראשית יב, א): "לך לך מארצך וכו' אל הארץ" וכו'. כי על־ידי החסד שעסק בו כל ימיו, שעל־ידי־זה המשיך בשלמות החסד חנם הנ"ל, על־ידי־זה זכה להמשיך הדרך לארץ ישראל, כי עקר הדרך לארץ־ישראל הוא על־ידי החסד חנם כנ"ל. ועל־כן הוא היה הראשון שעסק בתקון חפירת הבארות, כדי להמשיך מימי החסדים הנמשכין מהנהר היוצא מעדן, שהוא עקר תקון חטא אדם הראשון, כי אברהם היה הראשון שהתחיל לתקן חטא אדם הראשון, כמובא (ספר הלקוטים לך לך), ועל־כן נקרא אברהם 'תמים', כמו שכתוב (בראשית יז, א): "התהלך לפני והיה תמים" - כי עקר המשכת החסד חנם הנ"ל הוא על־ידי תמימות, וכנ"ל.