# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/65/7/

וזה בחינת מה שכתוב בהפטרת שבת נחמו (ישעיה מ, ג): קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלקינו - כי זה עקר הנחמה והתקוה על־ידי כח הצדיקים אמתיים שעושים דרך כבושה להתקרב להשם־יתברך גם במדבר ובערבה, דהינו שמקדשים כל המקומות הרחוקים מאד מאד מהשם־ יתברך, שהם בבחינת מדבריות שממות וערבות וחרבות, כלם הם מקדשים אותם בקדשת ישראל שהוא בחינת ארץ־ ישראל, והכל בכח החסד חנם שממשיכין שהוא בחינת הדרך לארץ־ ישראל. ועל־ ידי־זה יש לנו תקוה לשוב לארצנו בקרוב, כי עקר תקותנו הוא על־ידי החסד חנם הנ"ל שהוא הדרך לארץ־ ישראל, נשוב לארצנו בקרוב. וכל זה נמשך על־ידי שמקדשין מקומות הרחוקים בקדשת ישראל, בבחינת ארץ־ ישראל, שזהו בחינת: קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלקינו - שצריכין לפנות דרך ה' במדבריות שממות ולישר מסלה לאלקינו בערבה, דהינו בכל מקומות הרחוקים מהשם־יתברך, והכל בכח החסד חנם הנ"ל, שעל־ ידי־זה נשוב לארצנו. ועל־כן קורין זאת בשבת נחמו, וכנ"ל.

[ועין בהלכה ג' נתבאר גם כן על־פי התורה הנ"ל, אך הוא בסגנון אחר קצת, עין שם. ודברי תורה הם "כפטיש יפוצץ סלע" (ירמיה כג, כט) - 'מאמר אחד מתחלק לכמה טעמים', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין ל:)]: