# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/66/15/

והיריעות של המשכן שהיו של מיני בגדים תכלת וארגמן, זה בחינת הכבוד שנתרבה על־ידי התפלה הנ"ל, שהוא בחינת לבושים, כי 'רבי יוחנן קרא למאניה מכבדותא' (שבת קיג:), כי היריעות היו חופין על המשכן כענן, בחינת (איוב לח, ט): "בשומי ענן לבשו", שהוא בחינת ענני כבוד, בחינת (שמות טז, י): "וכבוד ה' נראה בענן" וכו' כמו שכתוב שם (באות ד').

וזה בחינת יריעות עזים שהיו על יריעות המשכן שהיה של תכלת וכו', כי יריעות עזים גסים יותר, כי הם מרמזים על בחינת הגרים, שהם בחינת הקדשות העולות מעמקי הקליפות מעצם חיותם. ועל־כן הם "עשתי עשר יריעת" (שמות כו, יד), כי הסטרא אחרא היא בבחינת אחד עשר, כמובא (זהר תרומה קסד:), כי עקר יריעות המשכן שהיו של מיני בגדים דקים יקרים שהם תכלת וארגמן - זה בחינת בעלי תשובה של ישראל, שהם בחינת לבושין דמלכא, בחינת "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט, ג), בחינת בגדי פאר וכבוד, אבל הגרים שהיו תחלה בבחינת (בראשית כז, יא) "עשו איש שער", כשחוזרין אל הקדשה נעשה מהם בחינת (שמות כו, יד): "יריעת עזים לאהל על המשכן", כי הם מחפין ומגנים על ישראל ועובדים ומשמשים לישראל כמו שיהיה לעתיד.

וזה בחינת (שם): "מכסה [וכו'], ערת אילם מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה", זה בחינת הגרים הגסים עוד יותר, שנעשה מהם בחינת עורות שהם מגשמים עוד יותר, בבחינת (בראשית כ, כא): 'כתנות עור', אבל גם הם נעשים מרכבה אל הקדשה וחופין על המשכן, וכנ"ל.