# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/66/2/

ובשביל זה כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש (ארח חיים סימן קנא סעיף א), כי בודאי יכולין לכפות זה את זה, מאחר שמכל הנפשות שמתכנסים לבית הכנסת נעשים צרופים נפלאים, וכל אחד מישראל מצטרף עם חברו ונצטרפים ונעשים מהם בתים ובנינים נפלאים, על־כן בודאי יכולין לכפות זה את זה, כי כלם חשובים כנפש אחד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה ד, ו) על שבעים נפש של בית יעקב שנקראים 'נפש' בלשון יחיד. כי זהו המעלה של ישראל עם קדוש, שכל מה שנתרבין יותר - נכללין בתכלית האחדות יותר על־ידי הצרופים הנ"ל, וכמבאר מזה במקום אחר (חיי מוהר"ן סימנים מג, רה; ועין בהלכות ציצית הלכה ז' אות ח'). ומאחר שכלם חשובים כאחד ונצטרפין יחד, בודאי יכול כל אחד לכף את חברו, כמו שבאדם אחד יכול אבר אחד לכף שאר הגוף בשביל טובתו של כלל האדם.

גם מבאר ומובן שם בהתורה הנ"ל, שהתפלה הנוראה הנבנית על־פי תוספת שכנים אל הקדשה הוא בבחינת התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח גדול המבאר שם, (וכמבאר לקמן באות יב), ועל־כן בודאי כופין זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש, כי יש להם כח לכפות על־ידי הכח של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה־בבחינת־דין, שזהו בחינת כפיה שהוא בחינת דינים וגבורות, שיש להם כח לכפות לבנות בית הכנסת כדי שיתוספו שכנים רבים אל בית התפלה שיעלו מהם שעשועים נפלאים לפניו יתברך, שזה נמשך מהכח של הבעל כח הנ"ל, כנ"ל.